כמות התגובות יורד מפרק לפרק וכמה תגובות כבר ישלנו?
חמש?XD
אנחנו יודעות שיש קוראים בבלוג אבל אף אחד לא מגיב וזה די מסתכל:|
זה כיף לדעת שיש מישהו שמעריך את העבודה שאתה עושה.
אז בבקשה תגיבו יותר.. בלי הצפות מאותו אחד!XD
יש לנו סטנדרטים! -הוספה מפי סופי-
ובכן הנה הפרק תבלו(:
פרק 9 "עלייך, את בשמלה." הוא אמר " פעם ראשונה שאני רואה אותך לובשת שמלה."
"ידעתי שאני לא צריכה ללבוש את זה!" היא אמרה בתסכול.
"לא-לא! זה יפה, מאוד." הוא אמר והיא הביטה בו.
"בטוח?" היא שאלה והוא הנהן בחיוך.
"ג'ונס, ירוק!" היא אמרה לו ודני מיהר ללחוץ על דוושת הגז.
"אז לאן נוסעים?" רובין שאלה.
"חשבתי למסעדה או משהו.." דני אמר, לא מוריד את עיניו מהכביש.
"אוקיי.." מלמלה ולאחר כמה דקות הם עצרו ליד המסעדה Chez Gerard שליד גלגל הענק - London Eye.
דני יצא מהמכונית ופתח את הדלת של רובין, מושיט לה את ידו.
היא אחזה בידו בעדינות ויצאה מהמכונית והם נכנסו אל המסעדה.
"או-הו-הו, מיסייה ג'ונס, מאט הודיע לי שתגיע לפה, בואו אחרי..יש לי שולחן מצויין בשבילכם." אמר המארח והשניים הלכו אחריו, מגחכים בשקט.
"תודה....אלפונסו?" דני תהה כאשר הביט בתגית השם שהיתה על בגדיו של המארח. "כן,אלפונסו." הוא חייך אליו והמארח הביט בו בחוסר סבלנות.
"מייד יגש אליכם המלצר לקחת הזמנות. התפריטים על השולחן, שיהיה לכם המשך ערב נעים."
"איש קטן ומוזר..." רובין צחקה ודני איתה.
"חשבתי שצריך להזמין מקומות מראש במסעדה הזאת וגם לא כולם מקבלים.." רובין אמרה, מביטה סביב המסעדה שהיתה מלאה אנשים , מבחינה במספר סלבריטאים.
"את שכחת עם מי את נמצאת." דני אמר וניפח את חזהו.
"אהא, ומי זה מאט?" רובין חייכה.
דני הזעיף פנים "ידיד שלי שהמליץ לי על המסעדה והזמין מקומות.."
"אז מה נזמין?" דני שאל והביט בתפריט.
"אני לא יודעת, תבחר אתה. אני לא מבינה כלום בתפריט הזה." רובין גירדה בראשה והניחה את התפריט חזרה על השולחן.
"הכל פה בצרפתית.." דני אמר.
"למה אין תרגום לאנגלית לעזאזל?" תהה בקול.
"תקרא למישהו שיעזור לנו.." רובין אמרה וסרקה את המסעדה עם מבטה וכך גם דני.
"אין טעם. אין מישהו פנוי, בואי פשוט נבחר משהו." אמר ופרס את התפריט מולם כך שרובין תראה גם.
דני עצם את עיניו והנחית את אצבעו אל מקום רנדומלי בתפריט.
"Gratin de chou-fleur la moutarde saumon glace...טוב, נלך על זה." דני אמר ומלצרם בדיוק הגיע.
"את זה פעמיים בבקשה." דני אמר, מצביע על המנה.
"בחירה מצויינת מיסייה, המנות יוגשו בעוד מספר דקות." לוקח את התפריטים והולך.
"אני מניחה שנגלה מה בחרנו בעוד כמה דקות." רובין אמרה והמלצר חזר עם בקבוק יין אדום, ממלא את כוסותיהם.
"לחיי מה נשתה?" דני שאל והגיש לה את כוס היין.
"לחיי האוכל, נקווה שיצא משהו טעים." אמרה.
"מסכים!" חייך והם הרימו את כוסותייהם אחד לעבר השנייה, לוגמים מהן.
"בתיאבון.." המלצר הגיע, הגיש להם את מנותיהם והלך.
"לעזאזל.." הבעה מזועזעת עלתה על פניה של רובין למראה המנה.
"אממ...אני בטוח שזה לא כל כך נורא. בואי נטעם." דני אמר, לוקח מזלג בידו ונועץ אותו בחתיכה מעצם בלתי מזוהה על הצלחת, מכניס אותו לפיו. הוא לעס במשך זמן רב והשתתק.
"ג'ונס?" רובין שאלה לאחר שלא הגיב.
דני ירק הצידה את כל תכולת פיו בזעקת גועל, שוטף את הטעם עם יין משתי הכוסות שלהם.
"עד כדי כך נורא?" רובין גיחכה ודני הניח את הכוס על השולחן.
"יותר גרוע ממה שאת חושבת...מתחחפפים מכאן, בואי." דני אמר וקם,רובין אחריו.
הוא זרק שטר של 100 פאונד על השולחן והם יצאו מן המסעדה.
"אני חייב משהו שיעביר את הטעם הנורא הזה..." דני אמר ומשך בידה של רובין לעבר דוכן גלידה שהיה ברחוב.
"פסיפלורה?" דני שאל אותה ורובין הנהנה "לעולם לא אגיד לא לפסיפלורה."
"שתי גלידות פסיפלורה בבקשה." דני אמר למוכר וההוא חייך, ממלא שני גביעים.
*
"איפה הם לעזאזל?" ליליאן התקדמה ברחוב בעצבים לאחר שאיבדה את עקבותיהם.
"הייתי צריכה לקחת מונית ולא אופניים מטומטמים." היא מלמלה והביטה על האופניים המפורקות ששכבו ליד פח האשפה כמה מטרים ממנה.
"אוף.." היא נאנחה והתיישבה על ספסל קטן שעמד מול הגלגל הענק, London Eye. היא הביטה סביב ולפתע הבחינה ברובין ודני ההולכים זה לצד זה לכיוון הגלגל הענק.
"Success!" שאגה "שיט! הם מתקרבים." מלמלה בלחץ והתחבאה מאחורי הספסל. רובין ודני שילמו ונכנסו לתא בגלגל הענק.
אחרי שהתא שלהם נסגר והחל לנוע ליליאן רצה על מנת לתפוס את התא הבא אחריהם.
*
"אנחנו לא מעלים יחידים, תצטרכי לעלות עם הבחור הצעיר כאן." אמר האחראי שהפעיל את הגלגל.
"שיהיה...רק תן לי להיכנס כבר!" ליליאן גערה ונכנסה לתא כאשר הבחור בעקבותיה. לאחר מספר שניות התא נסגר והגלגל החל לנוע.
"אני לא רואה כלום.." ליליאן התעצבנה ונצמדה לזכוכית, מנסה לצפות במתרחש בתא של רובין ודני.
היא נשכבה על הרצפה, מנסה למצוא זווית נוחה להיות בה.
"הוו-אוו!!! אני רואה אותם!" ליליאן צווחה בשמחה אל עבר הבחור שהיה איתה והוא הביט בה במבט מפוחד.
"מצלמה..מצלמה..." היא מלמלה,מחטטת בתיקה ומוציאה אותה אחרי שמצאה אותה.
"אז..סתם נעמוד פה ונאכל גלידה?" דני שאל ורובין הביטה בו.
"אני לא יודעת...אתה הבאת אותי לכאן." היא אמרה.
"אחח.." הוא התמתח והניח את ידו מאחורי גבה, מחליק אותה למותנה.
"Smooth.." היא צחקה והוא חייך אליה, ממשיך לאכול את הגלידה שלו.
*
"אעא אקשן! לצלם!" ליליאן צרחה והחלה לצלם בעוד הבחור ממשיך להביט בה בשוק מוחלט.
*
"אז מה ג'ונס.."רובין אמרה כאשר היא ודני יצאו מהמכונית ליד פתח בניינה.
"היה לי כיף.." היא חייכה אליו והוא חייך חזרה.
"גם לי. חוץ מהקטע של האוכל במסעדה...אבל בסך הכל היה לי כיף." הוא אמר ורובין גיחכה.
דני הביט אל תוך עינייה ושלח את ידו לכיוונה, מסיט את שיערה מפניה ומסרק אל מאחורי אוזנה.
הוא רכן לכיוונה, נושק לשפתיה. לאחר שלא ראה כל סימן של התנגדות מצידה העמיק את הנשיקה, מצמיד אותה אליו.
לפתע נשמע זימזום מצלמה וצעדים מתרחקים במהירות, הם התנתקו והתרחקו אחד מהשנייה, מסתכלים לכיוון מקור הרעש. הם הבחינו בליליאן שרצה במהירות ברחוב, צוחקת צחוק משוגע.
"סופ-סוף הצלחתי!!!" היא צעקה וצחקה, רצה אל ביתה.
"היא השתגעה." דני גיחך.
"והיא גילתה עלינו.." רובין הוסיפה.
"היא היתה בטוחה לגבי זה עוד מזמן, זה לא כל כך משנה." הוא אמר וחייך אליה.
"אתה רוצה להשאר אצלי הלילה?" רובין שאלה לאחר שליליאן לא נראתה עוד.
"בטח." דני חייך.
"ג'ונס, אל תחשוב שיצא לך מזה משהו." היא הזהירה.
"אני לא חשבתי על כלום!" הוא הזדעק.
"כמו תמיד.." רובין סיננה.
"היי!" הוא התנהג כנעלב ורובין צחקקה ונכנסה לבניין, דני אחריה.
*
ליליאן רצה במהירות לכיוון ביתה, צווחת בקולי קולות ומבהילה כמה וכמה עוברי אורח תמימים.
"סופסוף! התמונות בידי! מוחע-חע-חע." היא אמרה בקול מרושע וצחקה. היא הגיעה לרחוב שלה ורצה בהתרגשות יתרה לכיוון הבניין שלה ועולה לדירתה.
"Success!!!!" צווחה והניחה את המצלמה על השידה שליד מיטתה, מתיישבת עליה ומביטה במצלמה במבט מטורף.
"למה אני עושה את זה בעצם?" ליליאן שאלה את עצמה בקול לאחר כמה דקות של בהייה במצלמה.
"אה..כי אני שונאת את רובין ששיקרה לי....מוחע-חע-חע-חע-חע-חע!" היא אמרה וצחקה צחוק מרושע.
"Oh well....למיטה!" היא אמרה לעצמה והחליפה בגדים, נשכבת במיטתה.
"אני אתקשר לדאגי!" הודיעה בקול והוציאה את מכשירה הסלולארי מהמכנסיים שהיו זרוקים על הרצפה.
"הלו?" ענה לה קול ישנוני מהצד השני.
"דאגי, הצלחתי!" צווחה באושר.
"במה?.." שאל אותה.
"השגתי הוכחות לזה שרובין ודני ביחד!".
"אה..מגניב." הוא אמר ופיהק בקול.
"אוקיי..לילה!" אמרה וניתקה, הולכת לישון.
*
"מי זה היה?" הארי מלמל בקול ישנוני, פוקח את עיניו.
"לא יודע, תעשה מקום." דאגי אמר ונדחף לאמצע המיטה, בועט בו מעט.
"זוז!" הארי אמר ובעט בו, מעיף אותו מהמיטה לרצפה.
"לילה טוב.." הארי אמר בחיוך וסגר את עיניו, חוזר לישון.
"מגעיל אחד.." דאגי מלמל וקם , חוזר לחדרו ומטמוטט על המיטה. נרדם.
*
דני ורובין נכנסו אל המעלית , לוחצים את מספר הקומה.
רובין הביטה בדני, מחייכת והוא חייך אליה חזרה והתכוון להתקרב אליה אך לפתע נשמע רעש חזק, המעלית נעצרה והאור כבה.
"דני אני מפחדת!" היא זינקה ממקומה וניסתה לנחש איפה עמד על מנת להצמד אליו אך במהרה הרגישה בידיו שאחזו במותניה.
"אני כאן, הכל בסדר.." הוא אמר בקול מנחם והאיר עם מכשירו הסלולארי על דופן המעלית, לוחץ על כפתור החירום האדום.
"אוקיי.." היא מלמלה וליפפה את ידידה סביב מותניו בחוזקה, מניחה את ראשה על חזו.
לאחר כ 5 דקות 'בבברררר' נשמע רעש בכל המעלית.
"אני רעב..." דני אמר.
"רק אכלנו.." רובין צחקה.
"לא באמת אכלנו, טכנית זו היתה רק גלידה." הוא הצדיק את ביטנו.
"בסדר כשנצא אני אביא לך לאכול." היא אמרה.
"אני מקווה בשבילך שאת מבשלת טוב." דני אמר ובתשובה קיבל מכה קטנה.
"יש ספגטי עם שמנת ופטריות שהכנתי אתמול, מספק אותך?"
"כן." הוא חייך ואור בצבץ מבין הדלתות ולאחר מספר שניות הן נפתחו.
המעלית היתה תקועה על החצי אז הם היו צריכים לתפס כדי להגיע לקומה.
דני הרים את רובין ממותניה והוא קפץ ויצא מהמעלית אחריה. למזלם זו היתה קומה לפני קומתה של רובין והם עלו במהירות במדרגות.
"אתה יכול להוריד בגדים בינתיים ואני אחמם לך את האוכל.." רובין אמרה לאחר שזרקה את מגפיה ומעילה ליד הדלת והדליקה חימום בדירה.
דני הוריד את נעליו ומעילו גם כן, מתיישב ליד השולחן במטבח ורובין הגישה לו צלחת מלאה בספגטי.
"מממ..." דני המהם בזמן שהעלים את תכולת הצלחת לאט לאט.
רובין שתתה כוס תה בעוד הוא מסיים לאכול וקם, מניח את הצלחת הריקה בכיור.
"היה טעים, אני שבע." דני חייך בסיפוק.
"אני שמחה.." רובין חייכה אליו חזרה ודני קם לפתע, עולה לקומה השנייה ונכנס לחדרה של רובין.
רובין הביטה לצדדים בבלבול ועלתה בעקבותיו.
"כבר הספקתי לשכוח עד כמה המיטה שלך נוחה." הוא התמתח והתכסה בשמיכת הפוך.
היא צחקה ונעמדה מול ארונה, מוציאה ממנו בגדים.
"אתה יכולה לעזור לי עם השמלה?" רובין שאלה ודני קם מהמיטה.
הוא פתח את רוכסן שמלתה והיא צנחה ממנה.
"תודה." רובין אמרה ופתחה את סוגר חזייתה בעודה עומדת עם גבה אל דני שחזר למיטה.
היא לבשה על עצמה גוזייה וגופייה דקיקה, מכבה את האור בחדר ונכנסת למיטה גם כן.
הם שכבו במיטה בשתיקה במשך מספר דקות.
"את קראת לי דני..." הוא אמר לפתע.
"מה.." מלמלה.
"במעלית." דני אמר והביט בה.
"יש לך הזיות." רובין אמרה..
הוא כיווץ את שפתיו לרגע "אולי את צודקת."
"הזיות,ג'ונס. הזיות." היא גיחכה.
"כנראה.." הוא גיחך גם כן והסתובב אליה, מושך אותה אליו ממותנה.
"ועכשיו מתחשק לי להזות נשיקה." דני אמר.
"אתה לא יכול לבחור." רובין צחקה.
"אני יודע שאת רוצה." הוא אמר והיא נשקה לשפתיו ברכות.
הוא העמיק את הנשיקה והכניס את לשונו לפיה.
היא העבירה את אצבעותיה בשיערו בעדינות והוא ליטף את ירכה,נושך את שפתה חלושות לפני שהתנתק ממנה.
"אני לא יודעת אם אמרתי את זה,אבל אתה מנשק מדהים." רובין חייכה, מביטה בו.
"לא אמרת, ואני יודע." דני צחק והיא הסתובב עם גבה אליו והוא חיבק אותה.