אני ואירה ( Mcfly Story ) כותבת את זה ביחד ...
מממ... אין לי מה לומר.
פשוט תהנו !!!! (:
רשימת הקבועים הישנה תהיה תקפה לפרק הראשון והשני.
אחרי השני מתחילה חדשה , תודיעו לי מי רוצה להיכנס לקבועים (אני מודיעה על דברים שעולם בבלוג).
פרק 1
זה
היה יום ראשון רגיל למדי, דאגי יצא כמו בכל יום ראשון לעבר סניף הסטארבקס הקרוב
לבית הלהקה על מנת לקנות קפה.
הוא
רכב על הסקייטבורד שלו במורד הרחוב מזמזם לו שיר של בלינק 182.
לאחר
מספר דקות נשמעה צעקה מאחוריו "דאגי פוינטר!" נראה עדר מעריצות גוער
לעברו.
הוא
הגביר את הקצב מביט כל כמה שניות לאחור, לבדוק אם איבד אותן.
כשהיה
בטוח שהוא הצליח להתחמק הוא הביט חזרה קדימה ו...-טראח-
הוא
פגע במשהו, עף מהסקייטבורד ופוגע עם ראשו בפח.
הוא
פקח את עיניו משפשף את ראשו והבחין בנערה שוכבת על המדרכה.
הוא
התרומם במהירות מביט בה בפאניקה, "אממ..אממ.." הוא התחיל לקפץ סביב.
לוקח
את הסקייטבורד שלו ביד ובורח במהירות חזרה לבית הלהקה.
*
דאגי
פרץ לתוך הבית כרוח סערה, רץ לעבר המדרגות אל הקומה השנייה.
"מה
קרה?" טום שאל.
"מה?
אני? למה שיקרה משהו? לא עשיתי כלום עם הסקייטבוד! אני נשבע!" דאגי צווח ורץ אל חדרו.
"או-קיי..מוזר
אחד." הוא מלמל ממשיך לאכול את דיגני הבוקר שלו.
*
לאחר
מספר דקות הנערה פקחה את עינייה,מביטה סביב.
היא
לא הבינה מה היא עושה על הרצפה ולפתע הבחינה במכשיר סלולרי.
היא
לקחה אותו, מביטה בספר הטלפונים, על מנת לראות לאן תוכל להתקשר.
'בית'
היא ראתה את הכתוביות וחייגה.
"טום
על הקו." נשמע קול מהצד השני של המכשיר.
"אממ..היי,טום."
"היי,
מי זה?" טום שאל.
"קוראים
לי ליליאן ועכשיו התעוררתי על המדרכה והיה לידי פלאפון."
"אני
מבין.חכי שנייה.." טום אמר בקול נחמד.
"דדדדדדדדדדאאאאאאאאאאאאאאאאגגגגגגגגגגגגגגייייייייייי!!!!!!!!!!"
נשמעה צרחה לאחר מספר שניות והשיחה נותקה.
ליליאן
ישבה במשך דקות ארוכות על המדרכה, לא מבינה מה עליה לעשות.
היא
חייגה לחברתה רובין וביקשה שתגיע.רובין הגיעה במהירות כאשר שמעה שחברתה נפגעה.
"עשו
לך פגע וברח?" רובין צחקה למראה חברתה שישבה על הרצפה, סימן אדום על מצחה.
"מסתבר,
אבל כנראה שזה לא היה מתוכנן כי הוא שכח את הפלאפון, מוחע-חע-חע." ליליאן
צחקה.
"מכה
חזקה קיבלת אה?" רובין הנידה בראשה.
צליל
הודעת SMS נשמע.
"זה
שלך?" רובין תהתה.
"לא,
זה של הפגע וברח." ליליאן צחקה, מביטה במכשיר הסלולרי.
בהודעה
הוזכרה כתובת ובקשה להגיע למקום.
ליליאן
התרוממה על רגליה והן החלו ללכת.
*
"אז
דאגי.." טום חייך חיוך מאולץ. "לא עשית כלום,הא?"
"מה?לא?למה?אני
לא אשם!!!היא קפצה לשם!" דאגי התבכיין.
"למה
ברחת משם מלכתחילה?"
"נו
נלחצתי!!!" הוא צווח, פאניקה נשמעת בקולו.
"היא
הולכת להגיע לפה ואתה תבקש סליחה." טום אמר ויצא מהחדר.
*
"זה
הבית?" רובין שאלה.
"אני
חושבת,ואו זה ענקי." ליליאן אמרה, מתקדמת אל הכניסה.
היא קפאה מול הדלת.
"נו
תדפקי כבר." רובין אמרה בחוסר סבלנות.
"בסדר,בסדר."
ליליאן מלמלה, נוקשת על הדלת.
"I'm coming!." נשמע קול מהבית והדלת נפתחה.
"Me too..."
ליליאן מלמלה בלחש.
"מה?
אני הארי." הארי חייך מושיט את ידו.
"היי!
אני ליליאן, זאת רובין." ליליאן חייכה חיוך רחב מידי, לוחצת את ידו.
"היי.."רובין
זרקה חיוך קטן לעברו.
"תיכנסו.."
הארי פינה את הכניסה והבנות התישבו בסלון.
"רגע
אני אקרא לטום." הארי עזב את המקום.
"שלום,שלום."
טום נכנס לסלון בחיוך, מחבק את שתיהן.
"מישהו
נחמד היום." רובין גיחכה לאור החיבוק.
"אז
אני ליליאן, הפגועה. וזאת רובין." ליליאן אמרה מגחכת גם כן.
"אני
נורא מצטער בשם דאגי, זה שפגע בך עם
הסקייטבורד המסריח שלו, הוא תמיד נוסע בבית אז אני מגרש אותו החוצה וזה
התוצאות." טום צחק וחייך חיוך מפייס.
"זה
בסדר, אני מניחה, הנה הפלאפון שלו." ליליאן הושיטה את המכשיר לטום.
"תודה.אני
אלך לקרוא לוונדליסט שיבקש סליחה." טום צחק והלך.
טום
דפק בדלתו של דאגי והודיע לו שיצא החוצה ויבקש סליחה.
"דאגי
לא כאן!" דאגי צווח.
"צא
החוצה!!!" טום דפק עם אגרופו על הדלת.
"אמרתי-לא
כאן!" הוא צווח בשנית.
"אם
אתה לא יורד למטה אני אומר לה לעלות לכאן!" טום צעק עליו חובט בדלת.
"אבל
אני מסביר לך שאין כאן אף אחד!" דאגי צעק בחזרה.
"ליליאן!"
טום צעק והיא עלתה במעלה המדרגות בבלבול.
"לאאאא!!!!"
דאגי צעק.
ברוב
טיפשותו של דאגי הוא השאיר את דלת החדר פתוחה וטום דחף את ליליאן פנימה, סוגר
אותה.
"אולי
עוד יצא מזה משהו..." טום מלמל.
"מה?
טום תפתח!" ליליאן דפקה על הדלת בהבעה מבוהלת.
"לא,
תדברו. ביי." הוא צחק צחוק מרושע והלך לחדרו.
ליליאן
הסתובבה באיטיות,מביטה בדאגי שישב על המיטה ובהה בה.
"היי.."
מלמלה.
"היי."
אמר וחייך בקושי.
"אנחנו
נעולים." ליליאן אמרה.
"זה
קורהA הרבה." דאגי אמר והציע לה לשבת.
"נועלים
אותך כאן הרבה?" היא צחקה.
"כן,
זה מצחיק את טום נורא.הוא לא מבין שאני יכול לצאת מהמרפסת."
"נחמד
לך." היא חייכה.
"אז..אני
מצטער." הוא חייך במתיקות.
"זה
בסדר, אני מניחה. לא באמת דרשתי התנצלות-טום התעקש." ליליאן אמרה וגירדה
בעורפה.
"אז
אני מבין שקוראים לך ליליאן."
"ניחוש
פרוע?" היא שאלה וצחקה. "אתה דאגי, ממקפליי." היא ציינה עובדה.
"אז
את מכירה אותנו? יפה,יפה.נכון הבסיסט ממש חתיך?" הוא צחק.
"האמת
היא שהוא קצת חוצפן." היא חבטה בכתפו חלושות.
דאגי
חייך בטיפשות.
"אז
מה קורה?" שאל.
רובין
ישבה בסלון, הבעה ממורמרת על פניה, מחכה שחברתה תחזור כבר.
"היאוש."
מלמלה והניחה את רגליה על ידית הכורסא שישבה עליה. פותחת מגזין שהיה בצד.
דלת
חדר האמבטיה נפתחה ודני זינק משם בבוקסר, מניף את המגבת באוויר.
"We gotta get out while we're
young
`cause tramps like us, baby we
were born to run woohhhh." הוא שר את
Born to Run של ברוס ספרינגסטין בקולות, מה שגרם לרובין להוריד את המגזין
ולהביט בו בתימהון.
דני
הבחין ברובין היושבת על הכורסא ובוהה בו, הוא הניף את המגבת והניח על כתפו מבזיק
לעברה חיוך שרמנטי.
"Weeiiirddd...." רובין גיחכה וחזרה לקרוא את העיתון.
"מי
את ומה את עושה בסלון שלנו?" הוא שאל.
"מחכה
שהחברה שלי תפתור את בעיית הפגע וברח שלה."
"שוב
דאגי נכנס במישהי עם הסקייטבורד?." הוא צחק.
"זה
קורה הרבה?" רובין צחקה והניחה את המגזין על שולחן הקפה שעמד לצד הכורסא.
"די
הרבה..נחמד להכיר, אני דני." דני חייך והושיט את ידו לעברה.
"רובין.אתה
מוזמן להתלבש.לא מתחשק לי להכיר את חבר שלך."רובין הושיטה לדני את ידה,עוברת
עם מבטה כל כמה שניות מפניו של דני לתחתוני הבוקסר שלו ובחזרה,צוחקת.
"למה
לא? בואי נכיר מקרוב." הוא קרץ וציפה לסטירה שתגיע מספר שניות לאחר מכן.
"טוב
נו, אני לא רואה משהו טוב יותר לעשות עכשיו." רובין מלמלה וקמה מהכורסא.
"מה?"
דני הביט בה בשוק.
"מה?
אני בטח אחכה לליליאן פה עוד איזה שעה, לפחות אני אעביר את הזמן איכשהו."
הארי
עבר לידם והביט בדני במבט תוהה.
דני
חייך לעברו ואמר "ואתה אמרת שזה לא יעבוד."
"על
מה אתה מדבר?" הארי תהה.
דני
רק חייך שוב, לוקח את רובין בידה ועולה איתה לקומה השנייה.
"אין
מצב." הוא מלמל וחבט במצחו עם כף ידו.
דאגי
וליליאן צחקו על סרט פורנו כלשהו, גניחות רמות נשמעו מחוץ לחדר.
הארי
עבר בקומה השנייה ושמע אותן.
"זה
בדיחה של אלוהים? שני המטומטמים האלה מצליחים להשיג בחורה יפה ועוד לקחת אותה לחדר
על היום הראשון ? אני בדיחה של אלוהים!" הוא צעק ויצא מהבית בעצבים.
"הוא
חשב שאנחנו כאילו-זה?" ליליאן תהתה.
"כן."
דאגי צחק, מדביק אותה בצחוקו.
"רגע,
מה זאת אומרת 'שני'? איפה רובין?"
"אני
לא יודע אפילו מי זאת." דאגי אמר.
"חברה
שבאה איתי ונשארה בסלון."
"אני
מרחם עליה." דאגי צחק.
"למה?"
ליליאן שאלה.
"היא
בבית של חרמנים לבד."
"אמר
זה שהדליק לי פורנו." היא צחקה.
"שמעי
זה משהו אחר לגמרי, זה סתם להעביר ת'זמן בצחוקים." דאגי הצתדק.
"כן,כן.חרמן."
ליליאן צחקה בשנית.
"רגע!
החלפת נושא! איפה רובין?"
"אין
לי כל כך איך לבדוק אנחנו נעולים."
"לא
אמרת שאתה יכול לצאת מהמרפסת?" היא שאלה.
"סתם
התלהבתי,אני לא יוצא משם זה מפחיד, המרפסת שלי בקושי מחזיקה יונים." דאגי אמר
בפאניקה.
דני
ורובין ישבו על המיטה בחדרו של דני וצפו בסרט.
"טוב,
לא ככה ציפיתי שנכיר מקרוב." דני אמר, מביט בה.
"אתה
מצפה ליותר מדי." רובין צחקה.
"אז
את מכירה אותנו?" הוא שאל.
"את
מי?" היא שאלה בתשובה.
"מקפליי."
דני הביט בה כאילו זה מובן מאליו.
"אה,זה
איזה להקה שליליאן חפרה עליה, אין לי מושג מי הם, למה?"
"אלא
אנחנו." דני מלמל בבלבול.
"אה?"
"זה
הלהקה שלי."
"מגניב,
לא מכירה אתכם."
לדני
לא היה מה לומר במשך מספר דקות ולבסוף חייך " בגלל זה אמרתי שצריך להכיר
מקרוב." הוא הניח את ידו על ירכה, מתקרב אליה.
רובין
זזה לצד במהירות ודני נחת עם פרצופו אל תוך הכרית.
"זה
אומר שכמה זמן נהיה פה?" ליליאן שאלה.
"לא
ידוע, פעם הייתי פה שלושה ימים." דאגי נשף ביאוש.
"תסתום
אוזניים." היא אמרה.
"מה?
למ.." -
"ררררררוווווווווווווובבבבבבבבבבבבבביייייייייייייןןןןןןןןןןןןןןןןן!!!!!!!!"
הוא שאל ונקטע ע"י צווחתה של ליליאן.
מקווה שנהנתם.
נהנתם נכון ??????
כדאי מאוד שכן!!!!!!!
יש לי נשק בבית.
אה, איך העיצוב D: ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
