שלום חצילים שכמותכם!
סתם צוחקת, אתם בחיים לא תהיו חצילים כמוני.
בכל מקרה אחרי התעקבות בגלל ש...אין סיבה. כן.
הנה פרק חמישי!
תבלוD:
פרק 5:
דאגי וליליאן היו על המיטה בחדרו.
הם שכבו כל אחד על הצד מביטים אחד בשני בעוד ליליאן משחקת בשיערו.
"לא אמרנו שהולכים לראות פורנו?" דאגי שאל.
ליליאן נעצה בו מבט משתיק.
"סתם צחקתי." הוא מלמל, מגחך בלחץ.
"בוא נשחק בשאלות." היא אמרה.
"יאללה, אני שואל אותך 10 שאלות ואז את מביאה לי נשיקה." דאגי חייך, חורץ את לשונו.
"בסדר." ליליאן אמרה, צוחקת.
"שאלה מספר אחת, יש לך אחים או אחיות?".
"לא." חייכה.
"שתיים, יש לך חיות?"
"יש לי כלב."
"איך קוראים לו?" דאגי התלהב.
"זה שאלה מספר שלוש שלך, בוני." ליליאן צחקה.
"מה הגובה שלך?" הוא שאל.
"מאיפה הבאת את השאלה הזאת?" היא הביטה בו בתימהון.
"לא חשוב.." הוא מלמל , חושב על שאלות נוספות.
"ארבע, מה הצבע האהוב עלייך?"
"כחול, דאגי יש לך שאלות ממש מטומטמות תפסיק לשאול." היא גיחכה.
"אבל אני רוצה נשיקה!" הוא התבכיין.
ליליאן רק המשיכה לצחוק.
"רוצה לצאת קבוע?" דאגי שאל וחייך במתיקות.
היא הביטה בו והנהנה בשקט.
הוא התקרב אליה, מושך אותה אליו ממותניה.
"אני יכול לקבל נשיקה?"
"אהא.." מלמלה במבוכה, נושקת לשפתיו בעדינות.
הם התגלגלו כך שתדאגי שכב מעליה, מעמיקים את הנשיקה באיטיות.
*
"אפשר לחזור לנשום, הם הלכו." דני מלמל, שואף אוויר לריאותיו ומתרווח על הספה.
"זה היה קרוב." רובין אמרה, עושה את אותו הדבר.
"טוב ג'ונס, נראה לי שאזוז הביתה." היא אמרה לאחר כמה דקות של שתיקה.
"מה? למה?" הוא הזדעק.
"כי....ככה, יש לי עבודה מחר." אמרה, חושבת לעצמה 'לא שאכפת לי כל כך'.
"רובין אני חשבתי שסיכמנו את זה!" דני אמר.
"אבל אני חייבת ללכת." היא השיבה.
"סיכמנו! סיכמנו פירושו סיכום, והסיכום היה שאת לא הולכת."
היא הביטה בו.
"ובכלל, מאוחר מידי בשביל שתלכי לבד. את יודעת כמה פדופילים וחרמנים יש בחוץ?" שאל.
"לאור העובדה שאני יושבת עם אחד, אני אקח את הסיכון ואלך." היא צחקה וקמה מהספה.
"לא!" הוא התעקש והלך אחריה.
"ג'ונס. אני הולכת וזהו." היא אמרה ונכנסה לחדר האמבטיה, סוגרת את הדלת אחריה ולובשת את בגדיה שהתיבשו.
"הבגדים שלך בטח עדיין רטובים.." דני חיפש מה לומר.
"לא...הם יבשים." ענתה ויצאה מחדר האמבטיה, מגישה לו את בגדיו של דאגי.
"אז אני אלווה אותך, ככה אני אדע שלא קרה לך כלום." הוא הודיע.
"תודה על הדאגה אבל אני אסתדר מצוין לבד." היא אמרה ושמה את מגפיה.
"רובין, אני מלווה אותך,נקודה." הוא הציב עובדה ולבש את הסניקרס שלו,זורק על עצמו מעיל.
"אחרייך.." הוא אמר, פותח את הדלת ומאפשר לרובין לצאת.
הוא יצא אחריה ונעל את הדלת.
לאחר כדקה של הליכה בשתיקה דני פצה את פיו.
"מה יש לך נגדי?" הוא שאל. "אני רוצה שנסתדר ונהיה ידידים, למה את מרחיקה אותי כל כך?" הוסיף בשקט, אכזבה ואולי מעט עצב נשמעים בקולו.
"ג'ונס,משעמם לך? אני לא חוזרת לשיחה הזאת. פשוט לא." היא אמרה ושילבה את ידיה.
"אני פשוט לא מבין אותך." הוא מלמל בשקט והביט כלפי מעלה, השתיקה נמשכה ורובין הפנתה את מבטה אליו, בעוד הוא הביט קדימה ,לא שם לב אליה.
היא נאנחה חוזרת להביט קדימה גם היא.
אחרי כרבע שעה של הליכה בשתיקה הם הגיעו לבניין של רובין.
"רוצה לעלות?" היא שאלה , מביטה בדני.
"למה לא, אני אשמח לתה." הוא חייך והם נכנסו אל הבניין.
"ערב טוב צ'רלי." רובין בירכה את השומר הזקן שישב בכניסה והוא חייך אליה.
היא ודני נכנסו אל המעלית, שנייה לפני שהדלתות נסגרו יד עצרה אותן.
שני פועלים נכנסו פנימה, בידיהם חלקים ענקיים של ארון שתפסו את כל המקום שהיה במעלית.
גורמים לדני ורובין להידחס לפינה, גופו נלחץ כנגד שלה מונע ממנה כל אפשרות תזוזה.
הם הביטו אחד לשנייה בעיניים במשך כל הנסיעה, לבסוף הפועלים יצאו, כשתי קומות לפני הקומה של רובין.
המון מקום התפנה במעלית אך רובין ודני לא זזו. לפתע הם התרחקו, מבחינים במתרחש.
"זה היה מביך." דני מלמל במהירות, בוהה בדלתות המעלית.
"כן." רובין אמרה קצרות, עושה את אותו הדבר.
הדלתות נפתחו והם מיהרו להיכנס לדירה.
הם הורידו את הנעליים והמעילים ורובין הדליקה חימום.
דני הלך למטבח בעוד רובין הלכה לחדרה והחליפה בגדים למשהו נוח ופחות מלוכלך.
"שים מים בקומקום!" היא צעקה מהקומה השנייה ודני ניגש אל השיש, ממלא מים בקומקום ומחבר לחשמל.
"תודה." היא אמרה כשהגיעה למטבח, מוציאה שתי כוסות מהארון.
"איזה תה מתחשק לך?" רובין שאלה את דני.
"מה שיש, זה לא משנה."
"תבחר נו."
"זה." הוא הצביע על עטיפה כתומה.
"אפרסק." היא אמרה והכניס תיון לכל כוס.
לפתע נשמע רישרוש מהקומקום ועשן יצא מהשקע בו היה מחובר.
"לא! לא-לא-לא-לא." רובין מלמלה וכל האור בבית נכבה.
"מה קרה?" דני שאל.
"חיברת את הקומקום לשקע שעושה קצר כל הזמן." היא אמרה ונשפה ביאוש, מוציאה את מכשירה הסלולרי.
"צ'רלי, נפל לי החשמל בדירה." היא אמרה ודני הבין שהיא מדברת עם השומר.
"מה זאת אומרת ג'יימס לא פה היום?"
"הם שובתים? כולם? עד מחר בצהריים? נו באמת." היא ניתקה את השיחה.
"מה הוא אמר?" דני שאל, מאיר עליה עם מכשירו הסלולארי.
"החשמלאים שובתים, מהיום בבוקר עד מחר בצהריים, משהו עם זכויות עובדים."
"כולם?" הוא היה מופתע.
"כולם,לגמרי."אמרה והביטה בו "אל תשאיר אותי לבד." הוסיפה בשקט.
"את מפחדת מהחושך?" הוא גיחך והיא נעצה בו מבט רצחני, גורמת לו לפרוץ בצחוק מתגלגל.
"ג'ונס, תתקרב לחלון כדי שאני אוכל לבעוט אותך ממנו." היא אמרה בחיוך.
"תרגעי, אני נשאר. גם דאגי מפחד מהחושך.התרגלתי." הוא אמר ביאוש.
"בגלל שהחשמל נפל גם אין חימום, המקום היחיד שיש בו חימום הוא החדר שלי.יש שם תנור שעובד על גז." היא אמרה מנווטת במעלה המדרגות בעזרת האור ממכשירה הסלולארי, דני אחריה.
"כבר גוררת אותי למיטה?" שאל וצחק.
"ג'ונס, אני אדחוף אותך למטה." היא אמרה ברוגע.
"בסדר,אני שותק. ג'יזס."
*
דאגי וליליאן ישנו אחד לצד השני בחדרו של דאגי.
מכשירה הסלולארי של לילאן רטט בכיס מכנסיה, גורם לה להתעורר.
*הודעת SMS חדשה מ- רוב' 3>* הכתוביות ריצדו על המסך.
"מה היא רוצה עכשיו.." ליליאן מלמלה בשקט, משפשפת את עיניה ופותחת את ההודעה.
'דני ליווה אותי הביתה ונפל החשמל אז הוא נשאר אצלי, נתראה מחר בבוקר כשהחשמלאים יפסיקו לשבות.'
ליליאן חייכה חיוך מנצח, מכניסה את המכשיר חזרה למכנסיה, יורדת לקומה הראשונה.
היא הדליקה את האור ופתחה את המקרר, מחפשת מצרכים מהם ניתן יהיה לאלתר ארוחה כלשהי.
היא הביטה בשעון שעל הקיר, השעה היתה 01:30 בבוקר.
ליליאן חיממה את המחבת, חותכת נקניקיות, זורקת על המחבת.
לאחר כדקה היא שברה לשם כמה ביצים וחיכתה עד שיהיה מוכן , הופכת ומזיזה מדי פעם.
היא שמה הכל על 2 צלחות, מזגה מיץ תפוחים ל2 כוסות ושמה על השולחן, עולה להעיר את דאגי.
"דאגי, תתעורר ..דאגי ..." ליליאן ניסתה להעירו אך הוא לא הגיב.
"דאגלס , הכנתי אוכל." אמרה.
"אוכל?" דאגי קפץ על רגליו כאילו לא ישן כלל.
"כן, בוא לאכול. הבטן שלך עושה רעשים מלחיצים, כאילו אתה הולך ללדת חייזר." היא צחקה והוא חיוך חיוך טיפשי.
הם ירדו למטה והתישבו ליד השולחן, דאגי טרף את כל מה שהיה בצלחתו לאחר כדקה.
"יש עוד?" שאל, לוגם את תכולת כוסו במלואה.
ליליאן הביטה בו, מזועזעת. ולאחר מכן בצלחתה, עדיין לא נגעה באוכל שלה.
היא דחפה את הצלחת לעברו וחייכה , "בתאבון."
"אני מלא." אמר לאחר שגמר את תכולת צלחתה גם כן.
"בטח שאתה מלא. אכלת שתי צלחות עם חביתה ונקנקיות!" היא אמרה לו, מעט מזועזעת מהמראה שראתה.
"מה? הייתי רעב, מה אני יכול לעשות?" דאגי אמר,מגחך וליליאן חייכה.
"אתה פשוט טמבל." צחקקה, קמה מהכיסא וחיבקה אותו ואז פינתה את הצלחות לכיור מתחילה לשטוף אותן. דאגי בא מאחוריה, כורך את ידיו סביב מותניה.
"ממ..את מריחה טוב...יש לך ריח של תפוח." דאגי מלמל,מסניף את צווארה וצמרמורת עברה במורד גבה .
"אמ.. תודה?" היא צחקה ודאגי נשק לצווארה, מפזר נשיקות קטנות לכל אורכו.
ליליאן נאנחה, מזיזה את ראשה לצד על מנת לאפשר לו גישה נוחה יותר.
דאגי המשיך לנשק אותה בצווארה, מסיים את זה בנשיקה שהדביק על לחיה, גורם לה לצחקק.
"לך מפה דאגי, שאני לא אקפוץ עליך מחרמנות." ליליאן צחקה.
"אני בורח." דאגי צחק והלך לסלון, נוחת על הספה בכבדות.
"אכלנו, עכשיו אפשר לישון." הוא אמר ופיהק.
"אכלנו.." לילאן גיחכה.
"אכלתי." דאגי תיקן במבוכה.
הוא עצם את עיניו, מתרווח על הספה.
היא התקדמה בשקט מהמטבח אל הספה, מתקרבת וקופצת עליו.
"אאההההההה!!!" דאגי צעק "אני מלא אבל."
"בעיה שלך שאכלת כל כך הרבה." ליליאן צחקה מביטה בפניו בחיוך.
"יכולתי להפליץ." דאגי הזהיר בקול מאיים.
"ואני יכולה להפליץ עכשיו, אז מה." היא אמרה ודאגי הביט בה בהפתעה פורץ בצחוק.
*
דני ורובין נכנסו לחדרה של רובין.
"ג'ונס, תדליק את התנור." רובין פקדה והלכה לחפש נרות.
"כן המפקדת." דני צחק והדליק את התנור שהחל לפזר חום ברחבי החדר באיטיות רבה.
"תביא לי את המצית שלך בבקשה.." היא ביקשה והוא שלף אותו מכיסו זורק לכיוונה.
"תודה." רובין חייכה והדליקה את הנרות שמצאה, מפזרת אותם ברחבי החדר על מנת לספק תאורה כלשהי.
המיטה היתה רחוקה מהתנור ומכך רובין הוציאה 2 שמיכות פוך מהארון, זורקת אחת לדני.
הם התיישבו מול התנור, מתחפרים כל אחד בשמיכתו.
אחרי כ10 דקות של ישיבה בשתיקה דני הפנה את מבטו אל רובין.
כן אז זהו :D
תגיבו הא?
ובלאט תגיבו נחוי בלין!!!
יותר מארבע תגובות אנחנו לא מקבלות!@#%@$%!@$%
למרות שאנחנו כותבות גם לעצמנו נחמד לדעת שיש אנשים שמגיבים על זה!!!
אז תגיבו לפני שאני אבוא אליכם הביתה. וזה לא יגמר יפה... במיוחד אם יש לכם גלידה במקרר..
OH YEAH! I SAID IT !
יאללה צ'או .
יפה שליייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי*-* ♥♥♥♥♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
