שלומות חייזרים וחייזרות ואנשים שמרגישים נכונות לומר לי שאני חייה בסרט(!!!!!!!!!!)
זו שוב סופי, אני מבלה יותר מידי בבית בגלל בית הספר (נכון אבסורד? לבלות הרבה בבית בגלל בית ספר חחח), לומדת למתכונות ובגרויות ושיט... בכל מקרה, אם אתן מעוניינות בחפירה ממני תצטרפו אל הקבוצה שלנו בפייסבוק שנמצאת ברשימות בצד (Keep in Touch) ככה אני פשוט אתן לכן לקרוא את הפרק...תהנו (:
פרק 8 (החלטתי לדרג את הפרק כPG13 והקריאה באחריותכם בלבד)
"Shot through the heart and you're to blame… Darlin' you give love a bad name". רוביןזמזהבשקטאתהשירYou give love a bad nameשלBon Joviעלמנתלהעביראתהשקטשהיהברחוב.
היאהבחינהבמכוניתשעקבהאחריהבמשךכחמשדקותלפחות, היאנעצרהוסובבהאתראשהאלהמכונית. חלוןהנהגירדוהאריהציץמבפנים.
"לא היה שום דבר." היא מלמלה, ליבה מאיץ את פעימותיו.
"תקשיבי.." דני אמר מפנה את מבטו אל הדלת הסגורה של החדר ובאותו רגע רוח פרצה מהחלון וכיבתה את הנרות. התנור סיפק אור מעומעם שבקושי האיר את המקום בו ישבו לידו.
רובין הביטה בדלת בלחץ והסתובבה חזרה.
"אין ש-אאאאאאאהההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!" החלה לומר וצווחה כאשר הביטה בדני.
הוא האיר על פניו מלמטה עם האור הלבן של מכשירו הסלולארי , מה שנראה מלחיץ מאוד בחושך.
"ג'ונס אתה אידיוט! כמעט קיבלתי התקף לב." היא נשמה עמוק ודני חייך חיוך מרוצה.
רובין הזעיפה פנים והרימה את השמיכה כך שכיסתה גם את ראשה, מסתובבת עם גבה אליו.
"היי.." דני מלמל מתקרב אליה.
"לא התכוונתי נו..." הוא אמר, מניח את ידו על כתפה.
היא הסתובבה חזרה אליו והוא פרס את ידיו מחוץ לשמיכה "חיבוק?" שאל.
רובין הנהנה והתקרבה אליו בעוד הוא עוטף אותה בידיו.
כשהתרחקה ממנו ידיו עדיין היו על מותניה, הם היו סנטימטרים ספורים אחד מהשנייה.
הוא העלה את אחת מידיו בעדינות אל עורפה והתקרב עם פניו.
עיניה של רובין נעצמו מעצמן ושפתיהם נגעו לראשונה.
ידיה נחו על חזו, הנשיקה היתה איטית ועדינה, נראה כי המשיכה כדקה לפחות,לבסוף הם התנתקו.
הם הביטו אחד בשנייה והתרחקו, חוזרים כל אחד להתחפר בשמיכתו.
"זה היה מוזר." מלמלו יחד, בוהים בתנור.
הם המשיכו לבהות בתנור במשך כמה דקות ואז הביטו אחד בשנייה שוב.
רובין הפילה את השמיכה מכתפיה, דוחפת את עצמה אל בין זרועותיו ונושקת לשפתיו, ידיו נחו על גבה התחתון בעוד היא שוכבת עליו אך עד מהרה המצב השתנה והיא שכבה על גבה בעוד הוא שוכב בין רגליה.
הנשיקה התעמקה ונהיתה ארוכה וטובענית יותר מרגע לרגע, לשונו נכנסה לפיה והיא נשכה את שפתו התחתונה.
אצבעותיהם היו שלובות זו בזו והם לא התרחקו אף לא לשנייה.
*
ליליאן ודאגי התעוררו על הספה בסלון הלהקה, הטלוויזיה פעלה וליליאן הביטה בשעון הקיר.
השעה היתה 14:30.
"כמה ישנו לעזאזל?" שאלה וקמה מדאגי.
"ישנו? את חושבת שישנתי?" דאגי אמר בקול ישנוני "את הפלצת כל הלילה."
ליליאן חבטה בראשו של דאגי עם כרית.
"זה הגיע לי." דאגי מלמל והתחפר בספה, נרדם.
'איפה את?' ליליאן שלחה לרובין הודעת SMS.
*
נשמע צילצול של הודעה נכנסת בחדרה של רובין, היא פקחה את עיניה באיטיות.
היא שכבה על הרצפה. חולצתה לא היתה עליה ודני ישן לצידה, חולצתו לא עליו גם כן.
היא הביטה במכשירה הסלולארי וברגע שפתחה את הודעת הSMS התקבלה אחת נוספת.
'איפה את?'
'מה עשית עם דני בנני? P='
"אוי באמת..." רובין מלמלה.
'בבית, אנחנו כבר באים.' החזירה לה הודעה.
'לא ענית למה ששאלתי P=' ליליאן החזירה בצורה מיידית.
'תשתקי!' רובין שלחה וזרקה את מכשירה הסלולארי לצד, פוגעת בדני.
"עוד קצת שמאלה ושושלת ג'ונס היתה נפסקת."הוא מלמל בקול ישנוני.
"בוא ג'ונס, הולכים." היא קמה והלכה אל הארון, מחפשת חולצה ללבוש.
"לאן?" הוא שאל והתרומם על אמותיו.
"אליכם הביתה." היא אמרה והוציאה חולצה וי ארוכה, לובשת אותה.
"אה..אוקיי." דני קם והביט בה.
רובין נכנסה לחדר האמבטיה שנמצא בצמוד לחדרה ופתחה את הארון הקטן שהיה לצד הכיור.
"בבקשה." היא אמרה והושיטה לדני מברשת שיניים חדשה.
הוא רק חייך בישנוניות ולקח אותה מידה.
רובין פתחה את זרם המים והחלה לצחצח את שיניה, דני עשה את אותו הדבר אך התחיל לעשות לה פרצופים.
"ד-ה-ני ד-ה-י.." היא מלמלה כשפיה היה מלא משחת שיניים.
הוא לא הקשיב ורובין התאפקה שלא לצחוק אך לבסוף פלטה את כל משחת השיניים על המראה, פורצת בצחוק מתגלגל.
"יש לך בעיות רציניות." היא אמרה, ממלא את פיה במים ויורקת לתוך הכיור כך שלא נשאר כל זכר למשחת השיניים בפיה. דני חזר על פעולתה בזמן שניגבה את המראה עם מגבת.
היא זרקה את המגבת לסל הכביסה והלכה אל חדרה, מכניסה כמה דברים לתיק צד קטן.
דני יצא בעקבותיה "בוקר טוב." הוא זרק לעברה כבדרך אגב,וירד לקומה הראשונה.
*
"איפה הם?" דאגי שאל לאחר שהתעורר לגמרי והתיישב לידה.
"דני בנני נשאר בלילה אצל רובין...ו..רובין אמרה שהם עוד מעט באים." ליליאן השיבה ולקחה את שלט הטלוויזיה שהיה על השולחן, מדליקה ערוץ רנדומלי.
"אה..וכמה זה עוד מעט?" שאל בשנית.
"בדרך כלל, העוד מעט של רובין לוקח שעה עם איחור." היא גיחכה והביטה בטלווזיה.
"אוקיי.." הוא אמר והביט בטלוויזיה גם כן.
לאחר כדקה של שתיקה שבה דאגי חשב מה לומר הוא הסתובב אל ליליאן שהביטה בו חזרה.
"כן?" שאלה בהרמת גבה, מגחכת.
"חשבתי לעצמי..." דאגי החל לומר ועצר לשנייה, מהרהר.
"כן?" שאלה שוב הוא התקרב לאוזנה, לוחש לה משהו.
ליליאן הרימה את גבותיה בפליאה ואז חייכה חיוך שובב.
"בוא." היא אמרה וקמה מהספה, תופסת בידו ומושכת אחריה לכיוון חדרו בקומה השנייה.
הם נכנסו לחדר, טורקים את הדלת.
דאגי פשט את חולצתו במהירות וזרק לכיוון אקראי, ליליאן כרכה את ידיה סביב מותניו , מנשקת אותו בצווארו.
דאגי הרים אותה על ידיו, נופל יחד איתה על המיטה ומצמיד את שפתיו לשלה.
הוא אחז בשולי חולצתה ופשט אותה ממנה, זורק לצד.
הוא החל לנשק אותה בצווארה, מעביר את ידיו לאורך גופה.
ליליאן קימרה את גבה, משעינה את ראשה לאחור.
הוא ירד בנשיקות אל חזה וכך המשיך על בטנה , מכסה את כל גופה בנשיקות קטנות ורטובות.
ליליאן תפסה את השליטה, היא הורידה את מכנסיה , מורידה גם את שלו.
היא התיישבה עליו בפיסוק רגליים, מנשקת אותו בצווארו בתאווה , מוצצת נקודה מסויימת ומשאירה סימן אדום.
ידו פתחה את סוגר חזייתה וזו צנחה ממנה.
לאחר מספר דקות שאריות לבושם נזרקו על הרצפה גם כן.
"כן.." ליליאן הספיקה למלמל לפני שדאגי התהפך כך שהיה מעליה וחדר לתוכה.
*
דני ורובין נכנסו לבית הלהקה, שומעים גניחות ואנחות מהקומה השנייה.
דני הביט ברובין "אני היחיד שזה מדליק אותו?" שאל בחיוך שרמנטי.
"כן." רובין הביטה בו בגועל.
"צחקתי." הוא מלמל במהירות והתישב על הספה.
"אז.." רובין אמרה.
"אז.." דני אמר.
"נלך מכאן ?" דני שאל.
"כן!!!" רובין צעקה והם ברחו מהבית.
הם עמדו ובהו בבית במשך מספר דקות.
"יודעת מה.." דני גיחך.
"אה?" היא הביטה בו.
"בואי.." הוא אחז בידה והובילה לכיוון השיחים שהיו לצד דלת הכניסה.
היא בהתה בו בחוסר הבנה כאשר חפר בתוך השיחים.
"הנה זה." דני אמר וצחק צחוק מרושע.
-קליק-
*
"אההה,כן.." ליליאן נאנחה מכל תנועה של דאגי.
דאגי חייך ונישק אותה, ממשיך בשלו.
"ככה טוב?"הוא שאל והיא הנהנה.
"אתה..." ליליאן החלה לומר ונשמע ציפצוף חזק.
"מה זה?" היא שאלה בבהלה.
"זה האזעקה של האש!" דאגי קפץ ושם את הבוקסר שלו במהירות בורח מהחדר.
הטפטפות הופעלו בכל הבית, מרטיבות כל חלק וחלק.
"שנייה!"היא צעקה כאשר נשארה לבדה בחדר,קמה מהמיטה ועוטפת את עצמה עם השמיכה.
דאגי כבר עמד מחוץ לבית בתחתוני הבוקסר שלו בעוד ליליאן רצה ונצמדת אליו, לא יותר משמיכה דקה עליה, בוהים בבית ומחכים לצליל שיודיע שהסכנה חלפה.
לפתע האזעקה כבתה ונשמע צחוק מתגלגל.
"מה.." הוא מלמל והביט לצדדים, מבחין ברובין ודני שעמדו ליד השיחים שמאחורייהם היה לוח בקרת החשמל בבית.
הם לא הפסיקו לשנייה, צחוקם מתגבר מרגע לרגע.
"אני לא יכולה לנשום..." רובין התנשפה, ממשיכה לצחוק בהיסטריה בעודה מצביעה על זיקפתו של דאגי שמתחה את הבוקסר.
דני אחז בביטנו ונחת עם ישבנו על הדשא, צוחק חזק יותר.
"חכה,חכה. אני אתפוס אותך!" דאגי אמר בכעס לעבר דני.
"מה אתה והבוטן שלך יכולים לעשות לי?" הוא צחק בהיסטריה.
"אין לו בוטן!" ליליאן יצאה להגנתו של דאגי, מלטפת את ראשו.
"תודות רבות לך." רובין חייכה וקדה קידה אצילית, שנייה לאחר מכן נשמעה צווחתו של דאגי וצחוקו המתגלגל של דני.
"מניאק! תרד ממני חתיכת דוב!" דאגי צעק.
רובין הסתובבה, מבחינה בדני שישב על גבו של דאגי, לא מאפשר לו לקום ודאגי מנסה להכות אותו ללא הצלחה.
"כל הכבוד ג'ונס." רובין אמרה בעודה צוחקת ודני הביט בה, נושך את שפתו.
"תודה המפקדת!" צחק והצדיע.
"דאגי תביא לי משהו להתכסות איתו! אני מתה מקור!" ליליאן צעקה מתוך הבריכה.
"את לא רואה שאני לא יכול? דוב יושב לי על הגב!" הוא צעק לה חזרה ורובין נכנסה אל הבית, דני קם במהירות ורץ אחריה אל תוך הבית, סוגר את דלת ההזזה מזכוכית שהפרידה בין הסלון לגינה.
"חכי אני אביא לך מגבת!" דאגי קם ורץ לכיוון הבית בלי לשים לב שדלת הזכוכית סגורה והתנגש בה עם פניו, נופל אחורה.
"דאגי? אתה בסדר?" ליליאן צעקה והביטה בו, מזועזעת.
"כן, נראה לי." הוא מלמל וצעק שנייה לאחר מכן "לא! כואב לי האף!!!".
"ליליאן..." הוא החל ליבב.
"רובין! דני! תפתחו נו, דאגי התנגש בדלת, תביאו קרח או משהו! ובגדים!!!!" היא צעקה, רועדת בתוך הבריכה, אך לא התקבל כל מענה.
לאחר כמה דקות דני פתח את הדלת וזרק על דאגי שקית קטנה עם קרח ושמיכה,סוגר את הדלת חזרה.
"אבל אני בבריכה!" איך אתה רוצה שאני אגיע?" ליליאן היתה מיואשת.
דאגי התרומם על רגליו, מצמיד את השקית לאפו ולוקח את השמיכה.
"בואי." קולו נשמע צפצפני ומצונן. הוא פתח את השמיכה, עוטף את ליליאן כאשר יצאה מהבריכה.
הם התקרבו אל דלת הזכוכית.
"הפסקת אש." ליליאן אמרה, דופקת חלושות על הזכוכית עם ידה.
"בבקשה.." דאגי מלמל, "קר כאן נורא."
רובין התקרבה בהיסוס אל דלת הזכוכית ופתחה אותה, מביטה בהם בחשד.
"תכנסו." אמרה וזזה.
דאגי וליליאן התישבו על הספה במירמור.
רובין סגרה את דלת הזכוכית והחלה לעלות במדרגות, היא הפנתה את מבטה לאחור, אל דני, שהביט בה חזרה.
"בוא." שפתיה זזו ללא קול והיא עלתה לקומה השנייה, נכנסת לחדרו.
"טוב..אני הולך רגע למעלה, לבדוק משהו." דני אמר ורץ לקומה השנייה, אל חדרו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
