שחררו אותי מהכלוב!

אינגה וויקטור נפגשו לראשונה ביום האהבה.

וזה קצת מצחיק, כי דווקא בשבילם לא הייתה שום משמעות למושג הזה, יום האהבה. בזמן שאנשים בכול העולם היו מציעים נישואים בהמוניהם, או לפחות קונים זר פרחים לחברות שלהם, אינגה וויקטור פשוט קמו בבוקר, פנו לעיסוקיהם, עשו פעילויות של יום רגיל והלכו לישון בלילה, בלי להרגיש בכלל שקרה משהו מיוחד באותו יום.

אבל יום האהבה ההוא היה היום המיוחד ביותר בעולם עבורם. לא בגלל התאריך, אלא בגללם.

 

הכול התחיל, בעצם, הרבה לפני כן, עם אחיו הגדול של ויקטור. טכנית, הוא היה בעצם אחיו התאום, אבל קשה להתייחס אליו ככה. הוא יצא אל אוויר העולם מספר דקות לפני ויקטור, ומאז זה היה הרגל בשבילו, להיות תמיד לפני ויקטור, בכול.

הוא למד ללכת לפני ויקטור. כשאימא הביאה אוכל טעים, הוא זלל אותו לפעמים לפני שוויקטור הספיק בכלל לטעום. כשהם שיחקו, הוא תמיד ניצח. ובלית ברירה, ויקטור פשוט למד לחיות עם ההרגשה שהוא שווה פחות.

אינגה, לעומתו, הייתה תמיד מספר אחת. בניגוד לכול מי שהיא הכירה, היא הייתה בת יחידה, וככזאת היא נהנתה מתשומת לב מלאה של אימא שלה, עשרים וארבע שעות ביממה. אימא כל כך שמחה כשאינגה נולדה סוף סוף, שהיא דאגה תמיד לשמור אותה קרוב אליה - גם לבד, גם כשהיא הייתה עם חברותיה. גם בלילה היא אף פעם לא הסכימה להיפרד מאינגה, למרות שמסיבות ברורות, ההרגל הזה היה עולה לפעמים על העצבים של אביה.

 

זמן רב חלף. אינגה גדלה להיות צעירה יפה שלא יודעת צער, וויקטור כבר התרגל לזה שהוא פחות מוצלח מאחיו, שבינתיים התחיל לנתב את ההצלחה שלו לתחומים אחרים, או ליתר דיוק, לתחום אחר אחד: להרשים "פרגיות" צעירות, וכמה שיותר. אח של ויקטור היה גבר-גבר, והוא תמיד השוויץ בכוח שלו ובאומץ שלו וכמה הוא יותר טוב מכולם. כל לילה הוא היה מבלה עם מישהי אחרת, ולאט לאט התחיל להתגבש מסביבו מועדון מעריצות שלם. הן הכירו את ויקטור, שעדיין היה בסביבה, וכולן חשבו שהוא מאוד נחמד - וכידוע, אף אחת לא רוצה מישהו שהוא רק "נחמד". לבסוף, ויקטור הבין שאין לו שום סיכוי להצליח כל עוד הוא בסביבה עם אחיו. הוא נפרד לשלום ממשפחתו ועזב את הבית, לחפש חיים משלו.

 

ויקטור נדד ימים רבים והגיע למקומות שהוא מעולם לא ביקר בהם, כי למען האמת, הוא מעולם לא התרחק מהבית יותר מדיי. המזל שלו היה, שהוא ידע להסתדר בחוץ: כשחיים עם אח כמו שלו, לומדים להסתפק במועט. הוא הצליח למצוא כל לילה מקום להישאר בו, ובבוקר היה עוזב מייד למקום אחר. אלה היו חייו במשך שבוע לפחות.

יום אחד, כשעבר ביער סמוך לאחת הערים, הוא הבחין בדמות בודדה, מנסה להסתתר בין שורשיו של אחד העצים. כשהתקרב אליה, הבחין בצעירה יפה, רזה מאוד, שנראתה כאילו בעבר לא ידעה צער, אבל עכשיו כנראה איבדה הכול. אחרי שהבטיח לה שאין לו כוונה לפגוע בה, ויקטור שאל אותה מה קרה. והיא סיפרה לו.

 

זה היה יום שטוף שמש שאינגה בילתה בחוץ עם משפחתה, בלי לחשוד בכלל שמשהו רע עומד לקרות. לפתע, בלי שהן בכלל הבחינו, נשמעה ירייה, ואבא של אינגה שכב מדמם, ללא רוח חיים. הם ניסו לברוח, אבל עוד ועוד יריות נשמעו, ועם כל אחת מהן, מישהי צנחה מתה. אינגה הסתובבה לאחור והצליחה להבחין באיש שלבש מדים, המדים שהפחידו כל אחד יותר מכול: מדים של אותם אנשים שחשבו שהם מעל כל השאר, אנשים שחשבו שמגיע להם לשלוט על כולם, אנשים שנתנו לעצמם את הזכות לכלוא, לשעבד ולהרוג את כל מי שלא דומה להם. אנשים שרק בסיוטים הכי גרועים שלך חשבת שהם יגיעו אליך.

אינגה הצליחה להימלט. היא לא ידעה מה עלה בגורל המשפחה שלה, אבל היא ידעה שהיא לא תראה אותם יותר לעולם. היא ברחה ליער, והסתתרה שם עד אותו יום.

 

ויקטור הצטער מאוד כששמע את הסיפור. הוא הבטיח לאינגה שהיא לא תצטרך להיות עוד לבד. כל חייו, הוא סיפר לה, הוא נאלץ להסתדר בכוחות עצמו. זה לא סתם מקרה שהם נפגשו, כי עכשיו הוא בטח יוכל לעזור לה. בזכות ויקטור, אינגה שרדה, וכעבור זמן מה ביחד, הם החזירו את האושר אחד לחיים של השני.

בדיוק שנה חלפה מאותו יום. אינגה וויקטור עדיין ביחד, יש להם משפחה קטנה ומאושרת. ויום אחד, הוא הבטיח לה, כל בני האדם יבינו שהם לא עליונים על שאר בעלי החיים, ויפסיקו להתעלל ולטבוח בנו. זה יהיה היום שבו העולם כולו יהיה חופשי.