שחררו אותי מהכלוב!

אני חורגת ממנהגי וכותבת פוסט שלא קשור לנושא הבלוג.
אי אפשר להתעלם מהשריפה האיומה בכרמל ולא לכתוב עליה דבר. השריפה הכי גדולה שהייתה בישראל אי פעם. 42 הרוגים עד כה, אם אני מעודכנת. 42 הרוגים? זה מה שאמרו בחדשות, אבל אני בטוחה שמדובר בהרבה יותר, באלפי הרוגים. בתקשורת של בני-אדם מדווחים רק על בני-אדם שנהרגו, אבל אני לא שוכחת את שאר בעלי-החיים, שאם לא איבדו את חייהם, איבדו את ביתם, ועבורם המשמעות היא מוות בטוח. 

 

ברגעים כאלה, הציניות משתלטת גם עליי. הרי אני כלואה כל חיי בכלוב, ורק רוצה לצאת לחופשי - אבל מה היה קורה לו הייתי חופשייה? האם גם אז ידו הקטלנית של האדם הייתה מגיעה אליי ושורפת אותי, או את הבית שלי, או יורה בי או לוכדת אותי בכול זאת? האם יש בעולם הזה מישהו חופשי באמת מאימתו של האדם?
אני לא רוצה להיות כלואה, ואעז להגיד גם שאני מעדיפה להישרף למוות אחרי שאהיה חופשייה כל חיי, מאשר להיות כלואה ולזכות למוות כואב בחשמל או בחנק, שאנשים מסויימים מחשיבים "הומאני". זה לא אומר שאני לא מזדהה עם כאבם של הנספים וקרוביהם. 

 

יהי זכרם ברוך.
צילומים: lulit, ravivme (פורום "אמנות הצילום" בתפוז)