שחררו אותי מהכלוב!

ערבים שונאים יהודים, חרדים שונאים ערבים, חילונים שונאים חרדים, סטודנטים שונאים אברכים, וההפך. ובכול מקום מסתתרים גם אלה ששונאים את כל מי ששונה מהם: הומואים, רוסים, אתיופים, מזרחיים, שמאלנים, ימניים – הכול הולך, והכול מאותן סיבות: כי נולדנו שונים.

 

אז איפה אני במשוואה הזאת?

מסתבר שאף אחד לא סופר אותי בכלל. למרות שאני ועוד 7 מיליון כמוני סובלות מההתעללות הקשה ביותר בחברה, רק בגלל שנולדנו שונות מכם, לאף אחד לא אכפת. וזאת בדיוק הבעיה: ההפך מאהבה היא לא שנאה, אלא אדישות. אותי אנשים לא שונאים – הם אדישים אליי.

כל החיים אני כלואה בכלוב בגודל של קופסת נעליים. כואב לי לזוז, כואב לי לעמוד, כואב לי לאכול. הביצים שאני מטילה בקצב של פי 15 ממה שאני מסוגלת, לוקחות ממני את כל האנרגיה. שאר התרנגולות תוקפות ומנקרות אותי בניסיון להשיג עוד מקום. תראו לי אדם אחד – יהודי, ערבי, חילוני, דתי – שמתייחסים אליו בצורה כזאת ואף אחד לא פוצה את המקור למענו.

 

לפעמים הייתי רוצה שישנאו אותי.

אם היו מתעללים בי בגלל ששונאים אותי, מישהו כבר מזמן היה אומר שאין מקום לשנאת חינם בחברה שלנו, ושמגיע לתרנגולות להיות חופשיות. אז כנראה שעדיין היו שונאים אותנו, אבל לפחות היינו חופשיות, ורק מדיי פעם היה מגיע איזה טרוריסט פנאטי וטובח בכמה מאיתנו (בניגוד לעכשיו, שכולנו נידונות למוות תוך שנתיים מקסימום).

הייתי מוכנה גם שישנאו אותי בגלל שאני תלמידת ישיבה שחיה על חשבון המדינה, אנרכיסטית נגד הגדר, או מדליפה של ויקיליקס. אז לפחות הייתי עושה בחיים שלי משהו שאני גאה בו (גם אם לא כולם חושבים כמוני), ולא נרקבת בכלוב קטן.

לעזאזל, הייתי מוכנה אפילו להיות רוצחת סדרתית שמרצה מאסר עולם. אז לפחות הייתי יודעת שכולם שונאים אותי כי באמת מגיע לי, שלא לדבר על זה שאפילו התנאים שלי בצינוק היו טובים יותר מהתנאים שלי עכשיו, כתרנגולת חפה מפשע.

 

אבל איתרע מזלי, ואף אחד לא שונא אותי.

בגלל זה לאף אחד לא אכפת ממני, אלא רק מקבוצות אחרות באוכלוסייה, שלשנוא אותם נחשב לא תקין פוליטית. כמובן שהם לא שותקים ושונאים בחזרה, לא רק את מי ששונא אותם, אלא עוד קבוצות. וזה פשוט לא נגמר. אני לא מכירה הרבה בני אדם, ולדעתי כולם שווים אחד לשני (חוץ מטבעונים, כי הם לא אוכלים ביצים ולא פוגעים בי ובאחרים, אבל זה לא בגלל שהם נולדו טובים יותר אלא בגלל שהם בחרו לחיות בדרך טובה יותר), אבל אם אף אחד לא סופר אותי, אין סיבה שיספרו גם את הדעה שלי.

 

אין מה לעשות, החברה שלנו תמשיך להיות אכולת שנאת חינם ולפגוע בכולם, עד שנבין שאסור לפגוע באף אחד בגלל צבע העור שלו, הנטייה המינית, האמונה, וכן, גם המין הביולוגי שלו. אבל כל עוד אתם ממשיכים לאכול בעלי חיים, אל תתפלאו שאנשים אחרים אוכלים אחד את השני.