לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שחררו אותי מהכלוב!


מנסה להיזכר בפעם האחרונה שראיתי אור יום...

Avatarכינוי:  נולי בת-כרבולת

בת: 16

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הייתי רוצה שישנאו אותי


ערבים שונאים יהודים, חרדים שונאים ערבים, חילונים שונאים חרדים, סטודנטים שונאים אברכים, וההפך. ובכול מקום מסתתרים גם אלה ששונאים את כל מי ששונה מהם: הומואים, רוסים, אתיופים, מזרחיים, שמאלנים, ימניים – הכול הולך, והכול מאותן סיבות: כי נולדנו שונים.
 
אז איפה אני במשוואה הזאת?
מסתבר שאף אחד לא סופר אותי בכלל. למרות שאני ועוד 7 מיליון כמוני סובלות מההתעללות הקשה ביותר בחברה, רק בגלל שנולדנו שונות מכם, לאף אחד לא אכפת. וזאת בדיוק הבעיה: ההפך מאהבה היא לא שנאה, אלא אדישות. אותי אנשים לא שונאים – הם אדישים אליי.
כל החיים אני כלואה בכלוב בגודל של קופסת נעליים. כואב לי לזוז, כואב לי לעמוד, כואב לי לאכול. הביצים שאני מטילה בקצב של פי 15 ממה שאני מסוגלת, לוקחות ממני את כל האנרגיה. שאר התרנגולות תוקפות ומנקרות אותי בניסיון להשיג עוד מקום. תראו לי אדם אחד – יהודי, ערבי, חילוני, דתי – שמתייחסים אליו בצורה כזאת ואף אחד לא פוצה את המקור למענו.
 
לפעמים הייתי רוצה שישנאו אותי.
אם היו מתעללים בי בגלל ששונאים אותי, מישהו כבר מזמן היה אומר שאין מקום לשנאת חינם בחברה שלנו, ושמגיע לתרנגולות להיות חופשיות. אז כנראה שעדיין היו שונאים אותנו, אבל לפחות היינו חופשיות, ורק מדיי פעם היה מגיע איזה טרוריסט פנאטי וטובח בכמה מאיתנו (בניגוד לעכשיו, שכולנו נידונות למוות תוך שנתיים מקסימום).
הייתי מוכנה גם שישנאו אותי בגלל שאני תלמידת ישיבה שחיה על חשבון המדינה, אנרכיסטית נגד הגדר, או מדליפה של ויקיליקס. אז לפחות הייתי עושה בחיים שלי משהו שאני גאה בו (גם אם לא כולם חושבים כמוני), ולא נרקבת בכלוב קטן.
לעזאזל, הייתי מוכנה אפילו להיות רוצחת סדרתית שמרצה מאסר עולם. אז לפחות הייתי יודעת שכולם שונאים אותי כי באמת מגיע לי, שלא לדבר על זה שאפילו התנאים שלי בצינוק היו טובים יותר מהתנאים שלי עכשיו, כתרנגולת חפה מפשע.
 
אבל איתרע מזלי, ואף אחד לא שונא אותי.
בגלל זה לאף אחד לא אכפת ממני, אלא רק מקבוצות אחרות באוכלוסייה, שלשנוא אותם נחשב לא תקין פוליטית. כמובן שהם לא שותקים ושונאים בחזרה, לא רק את מי ששונא אותם, אלא עוד קבוצות. וזה פשוט לא נגמר. אני לא מכירה הרבה בני אדם, ולדעתי כולם שווים אחד לשני (חוץ מטבעונים, כי הם לא אוכלים ביצים ולא פוגעים בי ובאחרים, אבל זה לא בגלל שהם נולדו טובים יותר אלא בגלל שהם בחרו לחיות בדרך טובה יותר), אבל אם אף אחד לא סופר אותי, אין סיבה שיספרו גם את הדעה שלי.
 
אין מה לעשות, החברה שלנו תמשיך להיות אכולת שנאת חינם ולפגוע בכולם, עד שנבין שאסור לפגוע באף אחד בגלל צבע העור שלו, הנטייה המינית, האמונה, וכן, גם המין הביולוגי שלו. אבל כל עוד אתם ממשיכים לאכול בעלי חיים, אל תתפלאו שאנשים אחרים אוכלים אחד את השני.
 
אגב, התחרות של אנונימוס עדיין נמשכת, ואתם מוזמנים להצביע ולעזור לגייס תרומות למען בעלי החיים בלי להוציא שקל ובלי לקום מהכיסא!
נכתב על ידי נולי בת-כרבולת , 24/12/2010 13:40   בקטגוריות אקטואליה, ביקורת, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שריפה


אני חורגת ממנהגי וכותבת פוסט שלא קשור לנושא הבלוג.
אי אפשר להתעלם מהשריפה האיומה בכרמל ולא לכתוב עליה דבר. השריפה הכי גדולה שהייתה בישראל אי פעם. 42 הרוגים עד כה, אם אני מעודכנת. 42 הרוגים? זה מה שאמרו בחדשות, אבל אני בטוחה שמדובר בהרבה יותר, באלפי הרוגים. בתקשורת של בני-אדם מדווחים רק על בני-אדם שנהרגו, אבל אני לא שוכחת את שאר בעלי-החיים, שאם לא איבדו את חייהם, איבדו את ביתם, ועבורם המשמעות היא מוות בטוח. 

 

 

ברגעים כאלה, הציניות משתלטת גם עליי. הרי אני כלואה כל חיי בכלוב, ורק רוצה לצאת לחופשי - אבל מה היה קורה לו הייתי חופשייה? האם גם אז ידו הקטלנית של האדם הייתה מגיעה אליי ושורפת אותי, או את הבית שלי, או יורה בי או לוכדת אותי בכול זאת? האם יש בעולם הזה מישהו חופשי באמת מאימתו של האדם?
אני לא רוצה להיות כלואה, ואעז להגיד גם שאני מעדיפה להישרף למוות אחרי שאהיה חופשייה כל חיי, מאשר להיות כלואה ולזכות למוות כואב בחשמל או בחנק, שאנשים מסויימים מחשיבים "הומאני". זה לא אומר שאני לא מזדהה עם כאבם של הנספים וקרוביהם. 



 
הלוואי שיכולתי לעשות משהו כדי לעזור לכולם, אבל הבלוג הזה הוא הכלי היחיד שברשותי, ואי אפשר לעשות איתו הרבה, רק להביע צער והזדהות, ולתהות אם אי פעם הסיוט הזה ייגמר. לא השריפה, שתדעך בסופו של דבר, אלא מה שהאדם מעולל לעצמו ולאחרים.
לא רק ההצתה היא הגורם לאסון הזה, אלא כל מה שמסביב. למה עכשיו, בתחילת דצמבר, לא יורד גשם? למה מזג האוויר עדיין חם כל כך ורק מוסיף לשריפה? לא מספיק שהארץ שלנו חמה, אנחנו מתחממים יותר ויותר, ואלה התוצאות. ושוב, מי הגורם להתחממות הגלובלית? האדם. מי יכול לעצור את ההתחממות ובוחר שלא לעשות את זה? נכון, האדם. והאדם הוא גם זה שמשלם את המחיר, אבל הוא לא היחיד. כנראה שלעולם לא נדע כמה נשמות נספו בשריפה הזאת, אם הן לא אנושיות.
 

 
יהי זכרם ברוך.
צילומים: lulit, ravivme (פורום "אמנות הצילום" בתפוז)

נכתב על ידי נולי בת-כרבולת , 5/12/2010 19:22   בקטגוריות אקטואליה, פסימי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



להיות טוב בעולם רע


 

לפעמים קשה לי להבין בני אדם. הרבה פעמים אני שומעת תלונות שהחיים קשים, שהעולם רע, שנמאס כבר. מצד שני, אני כמעט ולא נתקלת באנשים שבאמת עושים משהו כדי לשנות את המצב.
מה הפלא? אי אפשר להתלונן שהחיים רעים אלינו, בזמן שאנחנו מתעלמים מסבלם של אחרים. אני יכולה להיות דוגמה קלאסית למקרה הזה: כשאתם מסתכלים על החיים שלי, אני בטוחה שאתם מבינים שרע לי. אני בטוחה שאתם גם יודעים למה, ושאם אנשים לא היו מתעקשים לאכול את מה שיוצא לי מהגוף, לא היו מתייחסים אליי בצורה כזאת זוועתית. ובכול זאת, כמה מכם אוכלים ביצים? רובכם, נכון?

 

האכזריות והרוע בעולם שלנו הם לא רק אירועים קיצוניים שאנחנו שומעים עליהם בחדשות. הם קורים מסביבנו בכול מקום, לפעמים אפילו בלי שנשים לב. אנחנו לא שומעים על רוב האלימות כלפי בעלי החיים, לא כי היא לא גרועה - להפך, היא הכי גרועה שיכולה להיות, אבל בחברה שלנו היא פשוט שגרה. מי שאוכל בעלי חיים, לא באמת חושב על ההשלכות של המעשים שלו. מי שאוכל ביצה, לא חושב שהרגע הוא הרג אפרוח, הטיל מום, כלא תרנגולת, הרעיב אותה ובסוף גם רצח אותה.
אבל אם היינו שומעים בכול יום בחדשות על 800,000 בעלי חיים שנרצחו בישראל, לא היינו מסוגלים לעמוד בזה. מצד שני, אם האלימות טבועה כל כך בחברה שלנו, פלא שאנחנו שומעים כל יום על עוד פשעים ועוד שחיתויות? כמו שאמר פיתגורס כבר במאה השישית לפנה"ס: כל עוד בני אדם אוכלים חיות, הם ימשיכו להרוג אחד את השני. מי שזרע את זרע הרצח והכאב, לא יכול לקצור שמחה ואהבה.

 

וכאן אני מגיעה לנושא הרשומה שלי: האנשים שלא רק לא משתפים פעולה עם הרוע, אלא גם עושים משהו נגדו. אלה שלא רק מרוכזים בכמה כסף הם ירוויחו, אלא גם תורמים אותו למי שבאמת צריך. אלה שלא רק חושבים לאיזו מסיבה לצאת הערב, אלא גם דואגים שיהיה להם זמן לצאת להתנדב בעמותה הקרובה ללבם.
וכן, אני מבינה שבעולם שקשה לדאוג בו לעצמך, קשה לדאוג לאחרים. אני לא מצפה מאנשים שבקושי גומרים את החודש לשום דבר מעבר ליכולות שלהם - אבל אם תסתכלו על מתנדבים בעמותות ועל תורמים, תראו שהם בדיוק כמוכם, והם מוצאים את הזמן או הכסף לעזור.

 

בתור משהו טוב ששמעתי עליו לאחרונה, הייתי יכולה לציין את המשמרות שפעילי עמותת אנונימוס מתייצבים אליהן כל שבועיים, בכול דיון שיש בכנסת על הרפורמה בתעשיית הביצים - אבל על זה כבר כתבתי מספיק בפוסטים קודמים.
במקום זה, אנצל את הבמה לפרסם משהו אחר ששמעתי עליו לאחרונה: הפגנה גדולה נגד תעשיית הפרוות, שאחראית לסבל ומוות של עוד המוני בעלי חיים. ביום שישי 26/11 מציינים את יום שישי הבינלאומי ללא פרוות, והפגנות נערכות בכול העולם. בישראל ההפגנה יוצאת מכיכר רבין בשעה 12:00 ומסתיימת בכיכר המדינה בשעה 14:30. בואו בהמוניכם!

 

נכתב על ידי נולי בת-כרבולת , 17/11/2010 02:27   בקטגוריות ביקורת, אקטואליה, שחרור קיטור  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנולי בת-כרבולת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נולי בת-כרבולת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)