למי מאיתנו לא יצא לנסוע ברכבת? אני בטוחה שלרבים יצא (בעיקר החיילים...) גם אם לא בתדירויות מטורפות כמוני. חלק מהאנשים אולי יזהו את התופעה מחוץ לרכבת, מבתי קפה ושאר מקומות, אך אני אתייחס אליה כאל אחת מתופעות הרכבת הרבות (ואולי בעתיד אפרסם גם פוסט שיתמקד פחות בתופעה זו ויכלול מגוון רחב יותר של תופעות רכבת...)

יש את האנשים שעוברים בין הקרונות ומציעים לכם לקנות את הפתק המסכן, עבודת ידם (ואולי לא?) שמבשר שהם אילמים-חירשים ובעד כל סכום, לפי בחירה אישית, תוכלו לרכוש את הפתק הזה (אותו הם מכנים "כרטיס") רק כדי להראות עד כמה חכמים ומוכשרים הם החירשים-אילמים, שהם מסוגלים לעבוד עם וורד. עזבו, לא פוטו שופ, לא וורד מושקע, רק תראו- אני יודע להקליד בלי שגיאות כתיב, ובגדלים שונים (אין אפילו שימוש בסיסי של קו תחתון או הדגשה!)

אני לא רוצה לזלזל במומים או בבעליהם, אבל מה אני אעשה עם הפתק הזה? אלך ברחוב ואראה לאנשים: "תראו, אני חרש-אילם"? אני גם יכולה להכין לעצמי פתק כזה. ואפילו צבעוני...

הקנייה מתאפשרת בעד "סכום חופשי". סכום חופשי זה אומר כמה שנראה לי לנכון? כי 10 אגורות נראה לי הולם. זה ללא ספק שווה את הדיו, הנייר, וזמן העבודה (וגם זה בתנאי שהאילם-חירש כביכול הדפיס כל פתק בנפרד. מצד שני זה מוריד לו על טיפשות..)

ונחזור לנושא האילם-חירש כביכול. שוב, לא שאני מזלזלת אבל אם אני אחליט (מסיבות שאפילו אלוהים לא יבין) לקחת את הפתק, אבל לא אשלם בעדו, מה כבר יקרה? האילם-חירש יצעק עליי? ינפנף בידיים בצורה מאיימת? אני לא מבינה...

לא נראה לי שהם באמת מצליחים להרוויח מזה כסף טוב. אנשים בכלל קונים את זה? אני אשמח להתקל באדם שקונה ומוכן להודות בזה (אולי הוא יוכל לומר לי למה...)

דבר אחד יאמר לזכותם, הם עקשנים. הם מתמידים. לא ברור לי למה הם ממשיכים לנהל עסק בלתי רווחי במקום ללמוד מבעלי המום שמציעים בובות קטנות הנעות בין כיעור מדהים (רואים שעיוורים תרמו למשימה) לבין מקסימים בהחלט.

אולי כדאי גם לי להסתובב עם פתק כזה ולדרוש כסף. מעניין כמה אנשים יציעו עבור פתק עליו יהיה רשום "חיילת במצוקה. תאכילו אותי"...

ונקודה אחרונה למחשבה- ונניח שהם מצליחים למכור את הפתקים, הם עדיין צריכים לבזבז את כל הכסף על כרטיס רכבת, ובינינו, הנסיעה ברכבת עולה יותר, גם אם הם בוחרים את היעד הזול ביותר!