שורה גאונית משיר של פייטלס (אחלה הופעה בנמל!!)...

מי ידע שהחיים נגמרים בגיל 19? סתם. אני דרמתית מידי, יעבור.

תמיד ידעתי שהראשון בספטמבר הוא תאריך נוראי. תמיד גם הייתה לי סיבה- זה היום הראשון ללימודים. מי היה מאמין שגם עכשיו, אחרי שכבר סיימתי את הלימודים, התאריך הזה ימשיך "לרדוף" אותי ולהיות רע?

אווווווווווווווף:(

לאבד אדם אף פעם לא כאב כל כך. נראה לי שאם הוא באמת היה מת בתעלה זה היה כואב פחות. לא יודעת. לא רוצה שהוא ימות בכל אופן.

זה כאב יותר מכל אובדן של כל אדם עד היום (היו הרבה, ואיכשהו זה אף פעם לא מפסיק לכאוב...) וגם מפרידות מבני זוג. שזה הכי מטריד. למה? אחרי הכל סתם, היינו רק חברים טובים. לא זוג. אבל בכל זאת. היום זה היום שבו איבדתי את החבר הכי טוב שלי, ואין שום דבר כואב מזה. עכשיו כשרע ועצוב כבר אין למי לפנות. מי ישמע? מי ידע? כבר אין למי לספר...

אי אפשר להתקשר למישהו בלילה ולהגיד לו כמה רע, ושאתה רוצה שהוא יהיה לצידך, כי בגלל האדם הזה רע. כי הוא כבר לא פה ואין מחליף. אין תחליף.

זהו. הגיע הזמן להפסיק. יש טעויות שאי אפשר לנצח לחזור עליהן. זהו, מספיק!!
יותר אני לא נותנת לאנשים להתקרב. יותר אני לא מוכנה להיפגע. מעכשיו אני לא רוצה להכיר עוד אנשים חדשים, לא רוצה להתקרב ולהקשר לאנשים. רוצה רק לשבת ככה בשקט, ולחכות שהחברים שנותרו יעזבו. יבינו איזו טעות הם עשו ויחליטו לקום וללכת, לנתק. אני לא מתכוונת להיפגע שוב. זה קשה מידי, זה כואב מידי. אני לא יכולה להרשות לעצמי להיפגע יותר!

צחוק הגורל- מילים ולחן: פיטר רוט ודן תורן (המלך!!)

את נתת לי ללכת
עזבתי ביום יפה של חורף קר
זה הרגיש כמו בסרט
הייתי הגיבור הרע

צחוק הגורל מלטף את פניי
בדרך רוח דולק אחריי
לו רק היה ניתן להשיב אליי
את אהבת נעוריי

לא, לא, בכלל לא קשה לי
בערב לבד, חלון קומה שנייה
הן עושות לי עיניים
רק את פה חסרה

צחוק הגורל מלטף את פניי
בדרך רוח דולק אחריי
לו רק היה ניתן להשיב אליי
את אהבת נעוריי

באהבות אסור לטעות
אני האידיוט שנשאר
ביום יפה של חורף קר
זה נגמר

צחוק הגורל מלטף את פניי
בדרך רוח דולק אחריי
לו רק היה ניתן להשיב אותך אליי
את אהבת נעוריי