כמה פעמים הרגשתם שהכל מתמוטט לכם בידיים?
שכל מה שבניתם פשוט קורס לאיטו,
בערך כמו ארמונות חול על חוף הים.
אתם יושבים ובונים ארמון לתפארת,
אבל... בשביל מה?
כדי שיבוא גל ויהרוס הכל?
ואז אתם תנסו להיות חכמים,
אתם תבנו ארמון רחוק מקו החוף.
אבל זה לא יעזור,
הגל יבוא, הוא חייב לבוא
אבל אם תעצרו לרגע את הרגש,
אם לשנייה אחת תתנתקו מהתסכול,
תבינו שכנראה שככה זה הולך,
ואם ארמון אחד נפל,
הוא מפנה מקום לארמון אחד חדש,
שיקום במקומו.
ובפעם השנייה שתקימו את הארמון?
אתם כבר תדעו מה לעשות,
ומה לא.
את הידע הזה, הגל לא יכול לקחת איתו
וככה, בדיוק כמו על החוף,
החיים נראים.
משקיעים ובונים ארמונות מפוארים ואז,
אופס, הם קורסים אחד אחד.
וזה יעצור אתכם?
אף ארמון לא ישרוד לנצח,
אבל מה שכל ארמון וארמון השאיר בכם,
דווקא כן
אז תחשבו על זה,
האם אתם אנשים שנותנים לגל אחד קטן להפיל אותם?
או שאולי תכעסו, תרגישו רע ואז...
תתחילו לבנות ארמון חדש?
ארמון שיבנה על מה שהותיר אחריו,
הארמון ההוא?
או שאולי תבחרו לבנות ארמון חדש,
במקום חדש.
עם רעיון חדש.
בסיס חדש.
חלום חדש
גם לי התמוטטו ארמונות,
אבל אני אמשיך לבנות חדשים,
עוד ועוד.
כי זה בסך הכל ארמון.
בסך הכל חול.
בסך הכל גל.
בסך הכל,
חלום
בבלוג זה
בכל הבלוגים
