A new me.

המקום הזה החזיר לי את האמון באנשים

את האהבה לאנשים.

למרות שהבטחון העצמי שלי התערער, אני בסדר עכשיו.

הכרתי אנשים מדהימים (ונדלקתי על אנשים חדשים. הוראיי!),

עם סיפורי חיים מדהימים,

ווידויים מרגשים ודברים שלא ידעתי על עצמי ועל אנשים שאני מכירה,

אבל הכי חשוב-

פגשתי אנשים. אנשים אמיתיים, בלי כל הפלצנויות והתייפיפויות הנפש. אנשים אמיתיים, אנשים פשוטים.

אנשים שכל מה שיש להעריץ בהם זה את הכנות והאמיתות והישירות שבהם, למרות העצב בעיניים. ולא את כל הפוזה והעמדות הפנים שמסביב-

העמדות פנים של אנשים מתוחכמים וסובלים, שכל מה שיש להם להגיד זה "אני מסכן בגלל שמישהו אחר בוכה והשמיים קודרים היום.

הו העצבות! הו נגה הפלורסנט שנדבקים אליו ג'וקים!".

פגשתי אנשים שבאו להוריד את המסכות לתשעה ימים, לרענן את הפנים, ולחזור לחבוש אותם במקום אחר.

אבל זה לא אכפת לי יותר- הכרתי אנשים בלי מסיכות.

א', אתה ילד מדהים, אל תאבד תקווה, יש אנשים בק"א שאוהבים אותך! (:

צ'ייס 2009, אני אוהבת אתכם!