הבטחת לי
שיום אחד תחזרי
אז שמרתי בשבילך
אהבה
בצנצנת.
אמרו לי,
"תצבעי אותה בשחור, מבחוץ"
ו"שימי אותה במקרר"
אבל לא הקשבתי.
לקחתי אותה איתי, לכל מקום.
לא צבעתי את הצנצנת
כי רציתי לראות
את השרידים של הלב שלי, מפעם
לא לשכוח
את מה שהייתי.
ולא רציתי לשים אותה במקרר
כי לא רציתי
להקפיא אותך
שתישארי שם
אני יודעת שאת מתפתחת,
ושאת נהנית,
ולפעמים אפילו טוב לי עם זה.
אבל אני לא עוזבת את הצנצנת הזאת.
*
כשפגשתי אותו הוא כמעט שבר לי את הצנצנת,
הוא ניסה להתנצל אחר כך אבל הוא לא מצא את המילים.
יצא לי לחשוב
שאם הזכוכית העדינה הייתה נסדקת
היו מתפזרים
שברי אהבה
על
הרצפה.
זה קצת כאב לי.
*
זה בסדר, בינתיים
לכי, תהני, תלמדי.
תעשי מה שטוב לך, באמת.
לפעמים אני פותחת את הצנצנת
לפעמים אני אפתח את הצנצנת
ואשתמש במה שבפנים.
זה יגרום לי לקצת דם,
אבל אין לך מה לדאוג,
רק תהני.
תציירי, תלמדי,
אולי יום אחד עוד תחזרי.
מישהי חכמה אמרה לי פעם
שצריך להודות על הכל
כי
כל
אחד
לימד אותנו
משהו אחר.
היום, כשאני מסתכלת בצנצנת,
אני יכולה להגיד לך, באמת
באמת
באמת
באמת
תודה.
על כל מה שלימדת אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
