פרפרים של אחרי הגשם
אחרי הגשם הם יוצאים
לבנים, ביישנים.
קודם הקטנים, תאבי החירות,
ואחר כך הגדולים, הרציניים.
כל הגשם לא חשבת בכלל
שהם יכולים עוד לעוף
אבל הנה,
כל מה שנלחמת
היה
לשווא.
כי עוד יש פרפרים.
והם מתעופפים ברחובות
עליזים, מחייכים שוב
כאילו לא מתו קודם
כאילו הם לא באמת צלליות חיוורות
כאילו שוב יש
אהבה
בעולם.
כי לפני, באמת,
לא היה כלום.
ועכשיו זה הכל.
עכשיו או שום דבר.
כשהיה עוד גשם
הם הבטיחו לעצמם
בשביל אותו אחד, שבטיפה האחרונה
פרש את כנפיו
הסתכל לשמיים
ואמר תודה
הם הבטיחו
שהם יגדלו.
הם לא יישארו הפרפרים של הגשם
הם יהיו דור חדש
והם לא יישארו מאחור.
ויהיה להם טוב.
ולאט לאט
הם ממלאים את הרחובות
ואת העולם
פרפרים
של
אחרי
הגשם.
לזכר כל הפרפרים של 44. אוהבים אתכם, יהודים יקרים.
לא עבר. לא.
אבל תני לי טיפה זמן לבד
עוד יעבור.
הנה, כבר הפסקתי לרחם על עצמי
אני כבר לא מסכנה
סתם...
יש לי מכשול שאני צריכה לעבור
אז ייקח לי זמן
אבל עוד לא עבר, בהחלט לא.
אני רק צריכה לא לראות כלום עד שאני אתאפס.
לא לקנא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
