A new me.

ובהזיה שלי

אתה משליך את הכיפה

והכיסוי ראש שלי לא מספיק לך

והוא הולך וגדל וגדל עד שהוא נהיה ענק כמו של האישה שראיתי בבית כנסת

ביום כיפור

ובהזיה שלי

אני מתעוררת ואתה שוכב לידי במיטה

ואתה נגעל ממני ואתה קם והולך

ואתה לא חוזר

ואני תוהה לעצמי איך אני יכולה להרגיש כל כך רגיל

ואני מתעוררת מההזיה

ועדיין מרגישה רגיל

ואני לא מצליחה להיזכר אם באמת שכבת כאן

אם באמת הלכת 

אם אתה חוזר

ובהזיה שלי

מצטברות שורות בדלת וכולם צועקים 

ואני לא מבינה איך אני במשמרת אם אני במיטה

והכל רגיל וכל כך חם