A new me.

כמה תובנות שאני חייבת להכריח את עצמי להאמין בהם:

אני לא לבד. יש לי כל כך הרבה יותר מלאנשים אחרים. גם אני לפעמים בודדה באוניברסיטה עדיין, אני לא לבד.

להיות בקשר חביב עם אנשים מפעם זה בסדר. זה מצוין אפילו. הם לא חייבים להיות חברי נפש. זה יכול להיוחת בסדר שפשוט אכפת לנו אחד מהשני ושם זה מסתיים. האם זה לא מה שמגדיר חברות?

אנשים לא שונאים אותי. אנשים לא דוחים את קרבתי.

לא להתבייש בעבר שלי. לא לברוח ממנו.