קודם כל, אני מבקשת להגיד שאני לא מתיימרת להיות בקיאה בכל נושאי הפיזיקה או הביוכימיה המוזכרים פה. בשביל זה המציאו את ויקי, לא? אז אני מבקשת להגיד שזאת לא אמורה להיות תיאוריה מדעית אלא פילוסופית. לכן בבקשה תרדו ממני מהקטנות.
בזמן האחרון - או, שבעצם, לא רק בזמן האחרון- הבחנתי שהעולם מחולק, בחלוקה גסה, לאנשים שמאמינים בה' \ ישו \ אללה לבין אלו שמאמינים בדארווין. לי אישית היה קשה לבחור, מכיוון ששתי התיאריות פונות אליי, וכל אחד לצד אחר (התנ"ך פורט לי על מיתרי הרגש, ודארווין משחק לי קצת בנבכי ההיגיון), חשבתי שבטח יש "דרך מלך" לשתי התיאוריות, פשרה. מין "קדימה" שכזה, אבל אולי פחות לפלפי.
אז נכון, אולי הגיוני שכל היצורים התחילו מיצור חד תאי פשוט ומעפן ולאט לאט גדלו והתפתחו עם הזמן והשינויים. אפילו שדי קשה לי לקבל את זה- לכולנו קשה לקבל את זה שאנחנו, היצורים העילאיים ביותר על כדור הארץ (למרות שלדעת דאגאלס אדאמס זה לא נכון, אבל עזבו אותו, לדעתו הוא גם מצחיק), החלנו מבקטרייה פשוטה ודי מגעילה. אבל אפילו בכל תיאוריות האבולוציה והיצירה של כל המינים על-פני כדור הארץ מאב קדמון משותף, יש משהו שאי אפשר להסביר אותו- הספונטניות של ההתחלה.
ניקח לדוגמא, את תיאוריית המרק הקדמון - (המרק הקדום הוא כינוי לסביבה קדומה שבה לפי ההשערה התחילו החיים. סביבה זו הייתה עשירה במינרלים ותרכובות אורגניות.) ניתן להגיד שמתוך כל המרק הזה נוצרו חומצות אמינו- שמהם בנוי הכל בערך- בזכות \ בגלל כמה סיבות מרכזיות:
* טמפרטורה מתאימה- בגלל הימצאות ליד אזורי גייזרים ומגמה.
* ברקים, שסיפקו אנרגיה להתחלת התהליכים הכימיים
(ועוד סיבה שממש לא הבנתי אותה, אני מניחה שתוכלו לקרוא עליה קצת בויקיפדיה בקישור שלמעלה)
בסדר, אני מקבלת את הסיבות הללו. ועדיין, לא ענינו על השאלה- מה גרם לניצוץ הראשון לקרות, לחלקי הפחמן הראשונים להיקשר וליצור חומצות אמינו? אין תשובה מדעית לכך. התשובה שלי- כוח עליון.
נלך עוד קצת אחורה- המפץ הגדול. במשפט אחד, ושוב תודה לויקי: המפץ הגדול הוא תיאוריה פיזיקלית, המניחה כי כל החומר בעולם היה מרוכז בנקודה אחת, שהתפוצצה ויצרה את הממדים המוכרים לנו: החלל והזמן. אפילו בתיאוריה זו יש היגיון (גם אם היגיון כלשהו, מאוד סמוי מעיניי. בכל אופן זה נשמע מאוד משכנע במצגת כזאת עם כיסאות נעים ומים שמשפריצים עליך מכל כיוון ומשקפי תלת מימד ודברים כאלה). מקובל עליי. אבל מה גרם לנקודה הזאת להתפוצץ דווקא בנקודה מסוימת באותו מימד לא ידוע לנו, מימד מעבר לזמן ומעבר ליקום, מימד קדום וגדול יותר מהזמן ומהיקום- מימד האלֹהים. גם לשאלה הזאת אין תשובה מלבד- כוח עליון.
בכלל, ההגדרה של נס היא תופעה שיכולה לקרות, אך המופלא בה הוא העיתוי שלה- בדיוק מה שקרה פה. הרגע האחד של הספונטניות- שכמובן לא מקובלת על המדע, הספונטניות- אם לכל ספונטניות יש סיבה, מה הסיבה לספונטניות של התחלת הכל, כולל הספונטניות? התשובה היא- משהו גדול יותר מהספונטניות. אלהֹים.
כמובן שכל התיאורייה הזאת לא מוכיחה בהכרח את נכונותו של התנ"ך. כאן כל אדם מגיע לאמונתו האישית, למרות שאני לא חושבת שאפשר להסיק שכל מה שכתוב בתנ"ך באמת קרה. התיאורייה לא מוכיחה את הסנה הבוער, את ים סוף, את כל אלו. היא גם לא מוכיחה שחייבים לשמור על השבת. אני מאמינה, שהתנ"ך נכתב על-ידי אלו שהשתכנעו בתיאורייה הזאת- כמוני- והבינו באמת את גדולתו של ה'. הבינו שאנחנו כל-כך קטנים לעומתו, שהוא מעבר להכל. מעבר לכל גודל שאנחנו יכולים לדמיין. והם הצליחו, איכשהו, להסביר את זה לכל האנשים, גם אם בדרכים פרימיטיביות (ואם יורשה לי להגיד גם די טרוריסטיות- כל החוקים האלה נראים לי די משטר הפחדה, לא?).
אם כך, אם יש כוח גדול אחד, למה בעצם אנחנו צריכים לחשוב על השם שלו? הרי הוא גדול יותר מהכל, גדול יותר מכל שם שאנחנו, הקטנים, יכולים לתת לו. (והרי אני יכולה להגיד לכם שאנחנו קטנים לעומת ה', ואתם לא תסכימו איתי ותתוכחו איתי שה' לא קיים, ומצד שני אני יכולה להגיד לכם שאנחנו קטנים לעומת הכל ואתם תהנהנו בכובד ראש, והרי הוכחנו בעצם שזה אותו הדבר!) למה, בעצם, אנחנו נלחמים על שם פשוט, קטן וארצי של הכוח הגודל האחד?
אם תחשבו על זה, התשובה היא כל-כך אבסורדית, בסך-הכל צירוף אותיות. ועדיין, מיליוני אנשים. אם לא יותר. מאז ומתמיד- מאז קיום האנושות, ההיסטוריה, מאז שאנשים יכולים לזכור את עצמם מתנהלות מלחמות על שם אחד. שם.
אז למה לא לחסוך מעצמנו את כל ההרג? הרי אין צורך לריב על שם. זה מטופש, זה אבסורדי. אם נפסיק לחשוב על השם ונתחיל לחשוב יותר על הקיום שלנו כאן, איך נוכל להגיע למקסימום של עצמנו (ולפי אמונתי, אם נגיע למקסימום שאנחנו יכולים להגיע אליו גם ה' יהיה מרוצה, למרות שאנחנו כל-כך קטנים), במקום להתווכח על שם?
אנחנו יכולים לחיות אחד ליד השני. בסה"כ, אנחנו כל-כך דומים, אפילו שנראה לנו שאנחנו נורא שונים.
תחשבו על זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
