לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

A new me.


אני מאמינה. או לפחות משתדלת להאמין.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2009    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

6/2009

היום שבו השתגעתי.


היום שבו השתגעתי... היה יום די רגיל, נראה לי. אבל היה די חם.

ביום שבו השתגעתי קמתי בתחושה של "היום אני הולכת לעשות את זה!" בלי שבאמת ידעתי מה. אז עשיתי. בלי לחשוב ולהתלבט יותר מדי. זאת לא אני. השתגעתי.

ביום שבו השתגעתי השתכרתי ברחוב המקביל עם תיק מעיק וגופייה קצרה מדי באזור הבטן. הלכתי עם הראש מורם. כי השתגעתי.

ביום שבו השתגעתי בכיתי בכיתי, אבל תירצתי ש"הצטננתי מהמזגן" בסוף יוני, ו"העין שלי דומעת", אבל לכולם היה נוח להאמין, כי תכל'ס אני משוגעת.

ביום שבו השתגעתי רציתי למות אבל עדיין רציתי לחיות כדי "לעשות" את מה שזה לא הולך להיות, והעיניים שלי איבדו ברק.

ביום שבו השתגעתי לאוכל הפסיק להיות טעם.

ביום שבו השתגעתי השמיים היו אפורים.

ביום שבו השתגעתי לידיים שלי כבר לא היה צבע.

ביום שבו השתגעתי נוספה עוד "שריטה" לגב היד.

ביום שבו השתגעתי רעדתי, רעדתי הרבה. רעדתי מלחץ, רעדתי מחום, רעדתי מקור, רעדתי מצחוק ומבכי, רעדתי בעיקר כי הייתי צריכה חיבוק.

ביום שבו השתגעתי גרמתי לבנאדם לבכות.

וביום שאחרי כבר הרגשתי כאילו הייתי משוגעת כל החיים.


Hey You / Pink Floyd

 

Hey you, out there in the cold

 Getting lonely, getting old

Can you feel me?

Hey you, standing in the aisles

With itchy feet and fading smiles

Can you feel me?

 

Hey you, dont help them to bury the light

Dont give in without a fight.

 

Hey you, out there on your own

Sitting naked by the phone

Would you touch me?

Hey you, with you ear against the wall

Waiting for someone to call out

Would you touch me?

 

Hey you, would you help me to carry the stone?

Open your heart, Im coming home.

 

But it was only fantasy.

The wall was too high,

As you can see.

No matter how he tried,

He could not break free.

And the worms ate into his brain.

 

Hey you, standing in the road

Always doing what youre told,

Can you help me?

Hey you, out there beyond the wall,

Breaking bottles in the hall,

Can you help me?

 

Hey you, dont tell me theres no hope at all

Together we stand, divided we fall.

 


 

די, מספיק, אני לא יכולה יותר.

אני לא יכולה לחייך בלי שהלסת התחתונה שלי תרעד כמו מטורפת,

שלא לדבר על לצחוק,

אני כל היום תקועה בחדר ובוכה,

אני לא יכולה לשמוע את השם שלך בלי לבכות.

 

למה היית צריכה לבכות לי?...

למה לא יכולתי להישאר באשליות שלי? היה לי הרבה יותר טוב שם.

נכתב על ידי , 27/6/2009 20:31  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תובנות?


נמאס לי מכן

ונמאס לי מהבדיחות הפרטיות הקטנות שלכן

ונמאס לי מזה שאתן חושבות שאתן נעלות ואנטליגנטיות בצורה מדהימה, למרות כל ההצטנעויות המתחסדות האלה. אני לא אוהבת כשבנאדם אומר על עצמו "אני לא חכם" במילים גבוהות ובשפה יפה, בטון נוטף ורוד ו-רוק.

ונמאס לי מהפתאטיות של זה שאתן בטוחות שכל דבר מסביבכן עלוב ומגוחך עד כדי דמעות, זה מה שאתן

ונמאס לי שאף אחת מכן לא מכירה אותי באמת, וגם לא רוצה

ונמאס לי מזה שאתן חושבות שאתן מכירות אותי באמת, ומהתעניינות המזוייפת. לא צריכה טובות!

כשאתן רואות שריטות וחתכים על היד אתן עושות פרצוף המום

וממש ממש נמאס לי מזה שאתן אומרות לי "את יותר חזקה מזה"

ו"את לא צריכה משהו להיות תלויה בו"

מאיפה לכן, לעזאזל?

למה אתן חושבות שאתן יותר טובות מזה?

כי הכתיבה הנעלה של כולכן, היא לא תלות?

יש בנאדם אחד שבאמת דואג לי, והוא בטח לא אחד מכן.

ונמאס לי שאתן לא שואלות

וכל כך נמאס לי מכן...

אבל מי יש לי חוץ מכן?

 

אני יכולה להיות כל מה שאתן לא

אני יכולה

אני יכולה

אם אני ממש ארצה...

אבל אני לי כוחות לנסות.

 

בבקשה, תגידו שאני חברה שלכן,

ותתנהגו ככה.

בבקשה.

לא אכפת לי אם זה לא נכון, אם זאת צביעות...

אבל...

בבקשה...


 

תראו אותי!

אני מתחרפנת פה!

 


 

המכתב שכנראה שייקרא.

ד'.

אז אמרתי לך.

אז שתינו בכינו כמו שתי מפגרות.

אז הלכתי ובכיתי קצת בשירותים, אבל קראתי לעצמי טיפשה וניגבתי את הדמעות.

אז ירדתי למטה, וישבתי לידו כדי שלא יהיה לי לבד ועצוב.

אז שמעתי את הנשימות שלך מהשירותים למטה.

אז בכיתי עוד קצת.

אז הלכתי הביתה.

אז בכית עוד גם אחרי שהלכתי.

אז בכיתי גם בבית.

אז דיברתי איתך ובכיתי.

אז הלכתי לישון ובכיתי.

אז קמתי ובכיתי.

אז נשארתי קצת לבד בבית ובכיתי.

אז אכלתי, אבל אני נשבעת שלאוכל לא היה טעם. היה לו רק מרקם.

אז ראיתי טלוויזיה, ובכיתי עוד קצת.

אז נזכרתי בכל המשפטים שלא רציתי לשמוע מאתמול.

"נישאר חברות..." "אני אוהבת אותך, אבל לא ככה..."

לא, לא, יותר טוב שבכלל לא היית אומרת אותם.

אני רוצה למות.

אני לא רוצה להעלם עכשיו לשמונה ימים.

אני צריכה את כל החיבוקים שבעולם...

אני מצטערת.

 

 

נכתב על ידי , 26/6/2009 16:04  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



היש עוד אדם?


לא, ברצינות עכשיו, אני לבד.

(ולא, הנציגות המלוקקות של סה"ר לא יודעות מה זה לבד. לכו להזדיין)


מילים משורטטות                                              ובחוץ שמש כתומה

בכתב יפה על                                                    נאבקת באוויר כדי

הנייר,                                                                  לעלות.

                               

 

                                הדלת אתמול

                                ננעלה בטריקה,

                                למרות שאף אחד

                                לא היה כדי לשמוע.

 

 

אדן החלון נואשת                                               והסורגים מהזהב

מחריקות של כובד                                              לא מראים את סימני

הרגליים,                                                              הידיים הלופתות. 

                               

 

                                   דמות קטנה

                                  בפינת החדר

                                  כל שנותר לה הוא

                                  לתהות...

                                  היש עוד אדם?                       

נכתב על ידי , 23/6/2009 21:18  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

מין: נקבה




12,231

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל~Mrs. Robinson אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ~Mrs. Robinson ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)