(כן, אני מודעת לעדכונים הבלתי פוסקים שלי. תמותו)
אני מניחה שזאת המטרה של יום כיפור. סבבה, אני יכולה לעשות את זה.
*
כשלאנשים קשה הם מתחברים. זה קצת כמו מגנט, נמשכים זה לזה בלי לשים לב לזה בדרך כלל.
אז על מה את בוכה? היה אפקט המגנט הזה,כנראה שלא הרבה יותר מזה. היה לך קשה, גם לה היה קשה.
אוף.
הכי קרוב שתגיעי? כן, בהחלט!
כדאי לך להפסיק לקנא!
להנות מכל חיבוק כאילו זה החיבוק האחרון.
להתחיל להתאושש. לקום שוב על הרגליים.
חייב להיות טוב.
(אולי כשאני אכתוב את זה בגוף שני יהיה לי יותר קל להקשיב לעצות המעולות האלה שאני נותנת לעצמי. גאדמט)
*
אני צריכה להחליט כבר.
*
ולהפסיק להתבייש.
*
חיבוקים של היי ביי זה הדבר הכי מזויף שקיים.
ואם לא בא לי? הם ייעלבו.
כל כך הייתי רוצה חיבוק שלא אומר 'משעמם לי' או 'יש לי אנרגיות'
אלא... 'אני פה בשבילך', 'הכל יהיה בסדר'.
ותכל'ס...לא הייתי רוצה אותו מכל אדם.
*
ממש בא לי חבר, או חברה.
סתם בשביל החיבוקים והקאדלינג, או משהו כזה.
*
אני אוהבת חברים. אין לי יותר מדי אמיתיים, אבל אני עדיין אוהבת אותם מאוד מאוד.
*
ארררר
אני פשוט אשחט מישהו
האשליות האלה לא מפסיקות
ו... ו... על מה אני מעוצבנת בכלל? על מה בא לי לקלל כל כך?
אח!!!!! נו!!!!!!!!111
אבל אני חייבת להוציא את זה...
אני מקנאה כל כך. מאיפה הרכושנות הזאת באה פתאום? ועל מה?
ואני רוצה שיהיה לה טוב אבל אני לא יכולה עם זה יותר.
ואין לי כוח להתגרויות הקטנות האלה מכל הסביבה
אני חייבת להוציא את העצבים שלי איך שהוא.
פאק! אם רק העולם היה כל כך חופשי כמו בסיפורים של שתי אלה. חה.מלאות באשליות, מקיפות את עצמן בבועה. בדיוק כמוני.
חבל מאוד שככה הן... אנחנו... מדמיינות את רגע האמת.
גאדמט!! למה זה לא יכול לבוא כבר? או פשוט פאקינג ללכת?!
וגם עם כל זה, החיבוק הזה, אפילו אם הוא כן היה חיבוק של "יש לי אנרגיות" ולא אמר שום דבר מעבר, היה אחד הדברים שנתנו לי הכי הרבה כוח בשבוע(ות) האחרונים.
*
והתקפי חרדה זה לא דבר נחמד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
