הקירות הלבנים של חדרי, כעת סדוקים, מלוכלכים בדם ובוץ. כעת אינם לבנים.

הספרים, שישבו על המדף בצורה מסודרת באובססיה קפדנית, עכשיו על הרצפה. קרועים לחתיכות, מפוזרים על כל רצפת החדר.

הבגדים, בגדיי האהובים ביותר, קרועים. חתיכות בד קרועות למטרים שוכבות על רצפתי.

הסדינים והבובות השוכנות על מיטתי, אשר היו איתי בכל לילה אשר אתה לא היית, אינם שלמים. הסדינים קרועים והבובות חסרות ראש או יד.

המחשב וכל ציוד הטכנולוגיה המאוד מתקדמת שלי, שהיה לי תמיד נורא חשוב, שבור לחתיכות, לשבבים מחשמלים עם חוטים מזרימים חשמל.

האיפור שייפה אותי בכל יום, שעזר בכל אירוע בנות כזה או אחר, מפורר על רצפת חדרי.

המוזיקה שלי, האהבה הכי גדולה שלי, הדיסקים שלי, שבורים לחצאי מעגלים, לפלסטיקים ומתכות קורעות עור.

כל הטושים והצבעים, שעזרו לי להמחיש את דמיוני הפרוע, לא יעבדו משום שכל הדיו הצבעוני והיפה שלהם מרוח על הרצפה המלוכלכת והמבולגנת שלי.

ומתחת להכל, אם אני אנקה את חדרי, אני אמצא את אהבתנו שוכבת על הרצפה הקרה והיא מתה לה בקפור מתחת לכל הלכלוך והבלגן.

מי רצח אותה? תמצאו לי אשמים לדין!