You said you love IT, you Said u care
|
כינוי:
sic puppy בת: 35 ICQ: 196200993 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2010
StitcheS
והכי בא לי כבר להגיע לשלב שאני לא אצטרך להתמרמר יותר!
שוב פעם יצא לי להיעלם מפה ללא מעט זמן...וזה כי אני לא ממש מצליחה למצוא את המילים...
ואני לא מתה על זה, כי אני יודעת...אני יודעת מה אני חושבת ומה אני מרגישה ומה אני צריכה לעשות-והאמת היא שניראה לי שבזמן האחרון אני יודעת כמו שלא ידעתי מעולם!!
אבל ככה זה אצלי-ה"מחסומים" באים יחד...
ויצא לי להיזכר איך בהתחלה חשבתי שהכל יהיה פשוט...כל כך פרימיטיבי ותמים מצידי...
ואני רוצה להתייחס למקום הזה בתור 100% מפלט, ואני פשוט לא מסוגלת...לפחות לא ב100%...
יש שני סופים באופק.
הראשון, הקרוב יותר יכול להיות הסוף "שלנו"...הרגע שבו דרכינו יפרדו וזהו...הכל באמת יגמר...
וכנראה שזה תלוי רק בי, ואני חייבת כבר להעיז ולפתוח את הפה כי הימים עוברים ויש עוד ממש מעט זמן ואני מפחדת...אני מתה מפחד ובאותה מידה משהו בי מסרב להרים ידיים ואני ממשיכה להאמין!
והסוף השני הוא הסוף של הצבא...
זה מוזר פתאום לקלוט שאין בסביבה הצבאית הטבעית שלך מישהו יותר ותיק ממך...
שאנחנו הקורס הכי פז"מ ועוד חודשיים וחצי הכל יגמר!
הצבא הופך להרגל גם אם לא רוצים בכך ומה שהכי מוזר בלהשתחרר זה באמת לצאת מהמסגרת הזו ולהתרגל לחיות מחדש.
ולמרות הכל הגעתי לשלב שבא לי...בא לי יותר זמן פנוי, בא לי למצוא עבודה ובא לי להתחיל דף חדש...
האם אני מרגישה מוכנה...?!
ממש לא!
אבל אני מוכנה לנסות...
אחרי הכל אני חזק בקטע של להעיז בזמן האחרון...
אז יצא הרבה בלאגן...עם סוף אופטימי...ממש כמוני!
ועד הפעם הבאה... :)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
