אנשים ,
שקשה להם לחשוב ,
לעשות צעד ולראות מה יקרה .
פוחדים , חוששים , דואגים .
זה פוגע , וכל החברות שלי הן כאלה .
רגע , איזה חברות בידיוק ? ממתי יש לי חברות ? !
לאט לאט אני מאבדת תקווה , לא יודעת מה לעשות .
יש כאלה אנשים שאומרים שחברים יש רק באגד ,
ובמקרה שלי זה נכון .
כל החיים שלי זה בלי חברות .
כמעט הכל אני עושה לבד .
כי גם שאני צריכה אותן , הן לא לצידי .
ואני עושה ה - כ - ל בשבילן ,
והן - להן לא אכפת .
והכל פשוט ניראה לי כל כל צבוע .
אנשים מתחבקים עם אנשים שהם בכלל לא סובלים
וזה פשוט דוחה ומגעיל .
ובכלל , עם אנשים שהם בכלל לא מכירים .
פשוט מתחבקים .
דוחה .
כל החיים האלה הם חרא אחד גדול .
כן , כן , כבר בטח שמעתם הרבה פעמים שחיים פעם אחת ובלה בלה בלה ..
אבל מצידי , שיהיו רק חצי חיים .
נמאס לי .
כל דבר שאני עושה זה רע .
ואני עדיין לא מבינה למה אני קיימת.
הרי חוץ מהמשפחה שלי אין לי כלום .
ואל תחשבו שאני לא עושה כלום ,
אני עושה הכל .
מנסה להיות נחמדה , מנסה אפילו לפעמים להצחיק .
כלום , שום דבר .
ואפילו החברה הכי "טובה" שלי כבר שונאת אותי ובטח שהיא כבר לא כל כך חברה שלי .
כי איבדתי את האמון בה .
אין כבר טעם לחיים האלה .
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
