בא לי לשלוח לך את הלינק לדף הזה...רק שתדע. שתקרא את מה שאני לא אומרת ואולי גם תבין (כי כשאני לא איתך אז אני מצליחה להתרכז ודברים יוצאים לי פחות או יותר מסודר)....

אז מה אם אני פחדנית?...אני בטח לא אעשה את זה בכל אופן...

אני מרגישה כמו ילדה בת 2. כאילו לא התבגרתי בכלל...(יכול להיות שזה בגלל שלא התבגרתי בכלל....)

אני רוצה גם להגיד לך את הדברים האלה כי זה הרבה יותר שווה כשאומרים...ואתה שווה את המאמץ שלי. ובכלל, אני מאמינה שצריך לדבר על דברים רציניים פנים מול פנים (כשאפשר) כדי להסתכל בעיניים ולהיות חשופים ופגיעים וחזקים וכדי שלא יהיה אפשר להסתיר את מה שמרגישים באמת, להסתיר דמעה או חיוך (למרות שאפשר לשמוע דברים כאלה גם דרך הטלפון)...

אני לא בטוחה שאתה עדיין יכול לשמוע אותי מחייכת דרך הטלפון...למרות שכשאתה מתקשר אני מחייכת ומתרגשת...ולפעמים גם מזילה דמעה של געגוע....

הלוואי שהייתי מכירה אותך. כמו שהכרתי פעם.

הלוואי שהייתי בשבילך מה שהייתי פעם.

אבל אנחנו לא אותם אנשים כמו פעם ואני צריכה להשלים עם זה. אולי אחרי שאני אשלים עם זה אני אהיה פנויה להכיר אותך מחדש...

אני אוהבת אותך.