אז ככה...
אני כבר לא שייכת לצה"ל! (לפחות לא באופן רשמי...)
אני עושה מילואים אז קיבלתי תעודת חוגר חדשה אבל כתוב חוגר במילואים אז אמא שלי יכולה לטעון שוב לבעלות...
דווקא מילואים שווים קיבלתי (נראה לי...), אם בכלל יזמנו אותי (מקווה שלא, כי אז זה אומר שבטח כולם מתו...). אני מוצבת ביחידת תגבור של מד"א!
אני חייבת לציין שזה לא כזה ריגש אותי כל העסק, זה פשוט הרגיש נכון.
מיציתי את העניין הזה שקורא לעצמו צבא (ובעצם מתנהל כמו קייטנה אחת גדולה, אולי רק בבסיס שלי) וביום האחרון שלי בבסיס ממש רציתי רק לברוח.
אם אני אתגעגע למשהו בצבא זה יהיה לימים הטובים עם החברות שלי, שהאחרונות מהן השתחררו באוקטובר, ככה שאני ממש לא עצובה לעזוב. אפילו לא קצת.
באמת שאת החודשים האחרונים סחבתי והחפשש היה אדיר.
גם אם יהיה לי משעמם בזמן הקרוב, ואני מאמינה שיהיה לי כי אני לא בנאדם שיכול לא לעשות כלום הרבה זמן (או יותר נכון לעשות כלום), אני מעדיפה לעשות את זה על אזרחי בבית:)
לאט לאט אני משלימה שעות טלוויזיה (למרות שזה לא היה לי חסר) ומתחילה לסדר את המחשבה.
החדר שלי קורא עליי תיגר כבר כמה חודשים טובים (שנתיים בערך, אם לא שלוש) ואני מוכנה עכשיו להיענות לאתגר. גם אם זה ייקח חודש...
חדר וארון הנה אני באה! (החל ממחר...)
אני צריכה לחזור לעשות ספורט. בחודשים האחרונים לפני השחרור התחלתי לרוץ קצת ולהתאמן. עשיתי מה שנקרא- הכיני גופך לאזרחות!
וזה הרגיש ממש טוב.
טיולים יגיעו בקרוב....
מה שכן, להיות חיילת משוחררת זה עסק טוב. קיבלתי כ"כ הרבה כסף!
עכשיו אוכל סופסוף לקנות לי את הנגן שחלמתי עליו כ"כ הרבה זמן! ואז אני אוכל לצאת לרוץ עם מוסיקה!
רואים?! הכל מסתדר!
לא דחוף לי להתחיל ללמוד. אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות בחיים, ז"א יש מלא דברים שאני רוצה לעשות בחיים אני פשוט לא יודעת מה לעשות מתי, וגם זה לא דחוף לי.
סה"כ כמו ששלומי אומר- החיים שלי טובים:)
תנו חיוך הכל לטובה! וכל אחד מקבל בסוף את מה שמגיע לו (למשל המפקד שלי נשאר בצבא לעוד הרבה שנים כנראה...)
אל תתיאשו, הרגע הכי חשוך בלילה הוא רגע לפני שהשמש זורחת....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
