יש לי כ"כ הרבה מחשבות שרצות לי בראש עכשיו...

אני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל...

למה אני מרגישה כ"כ לא שווה?

פשוט בא לי לעמוד על איזה צוק באמצע שומקום ולצעוק עד שלא ישאר לי קול בגרון או כוח בגוף.

בא לי לברוח רחוק ולא לדבר עם אף אחד.

בא לי לשיר ולנגן ולרקוד ולקפוץ ולהיות חופשיה בגוף ובמחשבה.

אני בכלל לא יודעת מה זה אומר אבל זה מה שבא לי לעשות עכשיו.

אולי אני אקח את עצמי עכשיו ואלך לאיזה מסיבה? ככה סתם. לבד.

אני בטח לא אעשה את זה כי אני פחדנית ועצלה.

בא לי להסתפר...

אולי זה מה שאני אלך לעשות עכשיו...

דווקא רעיון טוב. אני אספר את עצמי וזה יכול להיות ממש מגניב.

אנשים חושבים שהם מכירים אותי, מעניין אותי אם הם באמת מכירים אותי...

אני בעצמי לא מכירה אותי אז מה גורם להם לחשוב שהם כן?

נכון, אני לא טובה בלהעמיד פנים, אני יכולה להיות שחקנית ממש טובה אבל כשזה מגיע לחיים האמיתיים אני לא משהו בכלל.

כשרע לי ישר רואים עליי.

אז למה אף אחד לא אומר לי כלום?

למה אף אחד לא בא ואומר לי צאי מזה?

למה אני מחכה למישהו שיבוא ויוציא אותי מזה?

אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם ששאלתי את עצמי בשנה האחרונה "למה" בטח כבר היו לי הרמקולים שאני רוצה....או הנגן....

בא לי שמישהו פשוט יבין אותי.

שנשב ונדבר על הכל ושנשתוק ביחד ושנתחבק ופשוט נדע איך השני מרגיש.

בא לי להרגיש טוב עם עצמי.

להרגיש שלמה ושאף אחד לא יכול עליי.

בא לי להפסיק לרחם על עצמי, אבל זה כ"כ נוח וזה ממש ממכר.

אני צריכה לצאת קצת מהבית.

אולי אני אסע לערבה לכמה ימים.

אלך לטייל קצת...

אני אוהבת את המדבר, זה תמיד מרגיע אותי.

טיול זה ממש מדיטציה בשבילי.

מישהו רוצה לבוא?...