סתם כמה מחשבות...יומן יקר וכאלה...לא? |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2010
 יומולדת שמח
מעניין אותי מה הביא אותי למצב הזה.
איך זה שאני צריכה להתחנן כדי שיבואו איתי למסיבה?
מסיבה טובה אפילו....
ועוד ביומולדת שלי?!
כנראה שאם הם היו זוכרים שזה היומולדת שלי אולי הם היו עושים מאמץ כלשהו...
מצד שני, אני עשיתי בשבילם איזשהו מאמץ?
כנראה שזה מגיע לי....
וכמו שאהובי אומר, חבר אמיתי זה לא זה שנמצא בשמחות וזה לא זה שנמצא כשעצוב או קשה.
חבר אמיתי זה מי שנמצא ככה סתם, כי הוא רוצה להיות איתך ולהיות חבר שלך...
כמה שהוא צודק.
וכמה מעט כאלה יש לי....
וכמה עצוב לגלות את זה ביומולדת.
מצד אחד זה צבוע להתקשר למישהו רק כדי להגיד מזל טוב. אבל מצד שני זה מראה שאולי חושבים עליך לפעמים וזה רק תירוץ כדי לשאול מה נשמע....
זאת פעם ראשונה שכ"כ הרבה אנשים לא זוכרים אותי ואני חייבת לציין שזה שוק די רציני.
ואוו זה נשמע כ"כ רדוד אבל מה אכפת לי?! זה לא כאילו שמישהו יקרא את זה....או שלמישהו אחר יהיה אכפת...
אולי זה הרחמים העצמיים שהרחיקו? אין הרבה מקום כשיש רחמים עצמיים בלב....
זה מבחן המציאות שמכה אותי חזק על הפרצוף.
כנראה שכשאין מסגרת והחיים ממשיכים כל אחד פונה לעיסוקים שלו ואז מגלים מי חבר אמיתי ועם מי אתה רוצה לחגוג יומולדת.
זה בהחלט היומולדת הכי גרוע שהיה לי עד כה....וגם זה שגרם לי הכי הרבה לחשוב....
אז יומולדת שמח לי....
| |
| כינוי:
דרדה
בת: 37
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
