סתם כמה מחשבות...יומן יקר וכאלה...לא? |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2010
מילים מילים
אני לא בחורה של מילים.
אני יותר בחורה של שתיקות.
אם יש לך מישהו שאפשר לשתוק איתו ולהרגיש בנוח זה שווה הרבה יותר מאשר
מישהו שאפשר לדבר איתו שעות.
ככה לפחות אני חושבת.
ויותר בחורה של ריחות.
ריחות יכולים לשגע אותי. לטוב ולרע.
(נראה לי שהייתי גששית אינדיאנית או משהו כזה בגלגול קודם.)
אני יכולה להתאהב במישהו רק בזכות הריח שלו.
שמתם לב שהרבה משפטים נפתחים במילה "אני"?
לא רק אצלי, אצל הרבה מאוד אנשים.
זה מראה כמה אנשים מרוכזים בעצמם ואוהבים לדבר על עצמם.
אולי לא...
אני יודעת שאני מרוכזת בעצמי, לא בהכרח במובן של אהבה עצמית.
יותר במובן של חוסר מודעות כלפי אחרים.
הייתי רוצה להיות יותר פתוחה לאנשים אחרים.
להיות מסוגלת להכיל עוד ולהקשיב באמת, גם לדברים שלא נאמרים.
אני קוראת עכשיו ספר ממש מעניין- "האיש שחשב שאשתו היא כובע".
המחבר, אוליבר סאקס, הוא פרופ' לנוירולוגיה או משהו כזה וחוקר ממש מפורסם.
היופי בכתיבה שלו שהיא ממש מעניינת גם לאנשים שלא מבינים כלום בנוירולוגיה.
הוא מספר סיפורים על מטופלים שלו וזה מדהים לקרוא את זה. מומלץ ביותר!
ולמה אני מספרת את כל זה?
כי אתמול קראתי פרק על מחלה נוירולוגית שהאדם שלוקה בה מבין אנשים שמדברים אליו רק בזכות שפת הגוף שלהם וכל הניואנסים הקטנים שרוב האוכלוסיה בכלל לא מודעת אליהם.
אם מישהו ידבר איתם בניתוק מוחלט ממה שהוא אומר הם לא יהיו מסוגלים להבין מה הוא אומר.
הייתי רוצה שתהייה לי היכולת לזהות את הניואנסים הקטנים, ולהרגיש באמת מה נמצא מאחורי המילים.
| |
| כינוי:
דרדה
בת: 37
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
