סתם כמה מחשבות...יומן יקר וכאלה...לא? |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2010
איך נהייתי כזאת אפסית?!
כזאת לוזרית?!
כזאת מטומטמת, חסרת אונים, מלאת רחמים עצמיים וחוסר הערכה עצמית?!
הייתי כזאת בחורה חזקה ופתוחה ומצחיקה וכייפית ונהייתי הדבר הכי עלוב שאני מכירה....
ואני מכירה הרבה...
למה אני לא יכולה להיות פתוחה עם הבנאדם שמכיר אותי כ"כ טוב? למרות שהוא כבר לא ממש מכיר אותי (וזה כנראה בגלל שאני לא פתוחה איתו....פרדוקסלי משהו...)
אני סומכת עליו בעיניים עצומות ועברנו כ"כ הרבה ביחד.
אני יודעת את התשובות לשאלות שלו...אני פשוט מתחמקת מעצמי כשאני שואלת את אותן שאלות בדיוק אז איך הוא יכול לקבל תשובה?
אני יודעת שברגע שאני אחליט, משהו, כל דבר, החיים שלי יהיו הרבה יותר טובים.
אבל אני פשוט לא מסוגלת להתגבר על עצמי....
אני כ"כ שונאת את הצד הזה שבי.
אולי אם אני אקבל את זה שזה חלק ממני ולא רק החוזק והשמחה, אולי אז אני אוכל להמשיך....
זה כבר נהיה מתיש ודי משעמם לשמוע כל פעם אותו הדבר....ולחשוב על עצמי דברים רעים....
זה היה מעניין בהתחלה. זה היה מגניב להיות בדאון, משהו חדש, נותן משהו חדש ליחסים שלי, איתו ובעיקר איתי.
אבל די...לא נמאס לי?! בחיאת...זה לא מתאים לי לבגדים כל עניין הדכאון הזה.
למה כ"כ קשה לי להחליט? מה הסיפור הגדול?
אם נניח עושים התערבות, עץ או פלי, זה קשה לבחור צד? לא!
אז למה הדבר הזה "חיים" צריך להיות יותר מסובך?
התשובה ברורה- זה לא! זה לא צריך להיות שום דבר חוץ ממה שאני עושה מזה.
ואני כזאת חיה בסרט!
באמת שאני מתחילה להוות תחרות ממש טובה לשפילברג....
כל הסיפורים שאני מספרת לעצמי....ואוו אני צריכה לעשות מזה קריירה.
האמת שזה ממש עוזר לכתוב.
להוציא הכל, להקיא הכל על הדף (האלקטרוני במקרה הזה), לצחצח שיניים וללכת לישון רגועה...
מדהים שאפשר להגיע למסקנות תוך כדי...זה מעין דו-שיח עם עצמי. ופה אני הרי לא באמת עצמי, ז"א פה אני לא הבחורה שאנשים רואים ומכירים, פה אני עצמי יותר מכל מקום כי פה אני כנה עם עצמי.
פה אני כותבת דברים שקשה לי להגיד בקול רם, כי אם אומרים משהו זה נותן לו חיים וכוח.
אם אני אומר למישהו שהוא יפה זה יהפוך את המחשבה שלי לאמת.
כשיש לי משהו בראש אז הוא רק בתוך הראש שלי ואף אחד לא יכול להגיד לי שזה אמיתי (או לא אמיתי) אבל ברגע שזה שם, בחוץ, זה מקבל כנפיים וזה כבר לא שלי.
וזה כ"כ יפה בעיניי.
אני אוהבת להגיד לאנשים דברים טובים שאני חושבת עליהם באותו רגע. גם אם אני לא מכירה אותם.
אני חושבת לעצמי שאם מישהו היה אומר לי סתם ככה שאני יפה או שיש לי חיוך מהמם (ויש לי חיוך מהמם, זה אחד הדברים שאני אוהבת בעצמי) זה היה עושה לי את היום.
אולי אני צריכה להתחיל להגיד כל מה שאני חושבת? זה יכול להיות ניסוי מעניין.
פעם חברה שלי עשתה עבודת חקר על עצמה. היא לא דיברה במשך חודש (או שבועיים אני כבר לא זוכרת) ובדקה איך אנשים מגיבים ואיך היא מסתדרת עם זה.
(היא רק ענתה לאבא שלה לטלפון כדי שהוא לא ידאג...)
נראה לי שקצת נרגעתי עכשיו....אני צריכה לזכור להזכיר לעצמי מי אני ומה יש בי.
נשאר לי חומר למחשבה אז נראה לי שאני אלך לישון על זה.
מחר יש שיחה עם הבוס...נראה מה יהיה...אולי אני אתפוטר...
לילה טוב :)
| |
| כינוי:
דרדה
בת: 37
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
