טולצ’ין

הייי אין לי מושג מי אני

אני נעה כל הזמן בין אוקיי עכשיו אני כזאת

ואההה אוקיי אני בעצם כזאת

אולי אני מתנהגת רק על איך נראה לי שאנשים יאהבו את ההתנהגות שלי

היי זה כמו שהיה עם מאור

אולי אני לא סומכת על גברים כי זה תמיד מרגיש שהם רק באים לנצל ולקחת משהו ולהשאיר אותי לבד ובלי כלום בלי רצון בכלל לעשות לי טוב באמת 

היי זה כמו שהיה עם מאור

היי אני מרגישה שהתגברתי על מאור אז בעצם אולי לא התגברתי

כי אני עדיין שולחת לו הודעת מתגעגעת באיזו הארה באמסטרדם שמתבררת כחרטא כמו כל הארה 

לא יודעת אני מנסה לדבוק בהכל

אבל לא מצליחה פשוט למצוא הגיון משותף

ולא מצליחה להתמכר לחוסר הגיון שבמציאות הזאת

ו

משתגעת

שאף אחד אחר לא מרגיש ככה

וזה לא שהם לא מדברים הם לא מרגישים את זה

הם מרגישים את מה שבאמת קורה להם ולא מה שזה מדמה אליו

כלומר אם אני עובדת בעבודה שירותית אז אני בן אדם שירותי הבנתם

אם אני עובדת בקלדנות ומילים אז אני מהירה ובעיני רון צריכה להיות אחראית

והיי יש לי כל כך הרבה אנשים שונים בחיים שלי מהרבה מקומות ואף אחדדדדדדדדדדד לא מכיר אותי

אף אחד

יש את אלה שמכירים אותי בערך

יש את אלה שמכירים אותי הכי טוב מכולם

אבל אף אחד לא מכיר אותי

אף אחד לא יודע מה אני חושבת ואיך אני מרגישה

ואף אחד לא לוקח ברצינות את מה שאני עוברת

ואני מנסה כל הזמן להגיד לעצמי שזה כי אין להם זמן אולי

או שככה זה כשמבוגרים כל אחד בענייניו שלו

ואנייי? מה אם אני מתחרפנת וצריכה מישהו אמיתי בחיים שלי לדבר איתו, לא פסיכולוג או משהו

רק חבר טוב באמת לא אחת שלא מכירה אותי ומזלזלת בי ויורדת עליי ומלאה באנרגיות שאני לא מסוגלת להתחבר אליהן ולהגיד כל הזמן היי היא החברה הגי טובה שלי ולא להרגיש את זה והכל שקרים אתם שמים לב איך לאט לאט הכל נהיה טווי שקרים ואלה לא שקרים אמיתיים, כלומר הם תופסים בעולם האמיתי הזה שלכם 

אבל היי אני כבר לא יודעת מה אמיתי ומה לא

אני לא מדברת באמת על הרגשות שלי רק על מה שקרה

ונמאס לי אני רוצה לבכות למישהו אני רוצה זמן שיהיה לי לצרוח

ואני רוצה מישהו שיהיה אכפת לו ושיקשיבבבבב

למה אף אחד לא מקשיב לי באמת ונותן לי את הזמן שאני צריכה להיפתח כי אלוהים ישמור כמה שאני סגורה כמה שכבות אני מרגישה מצטברות ואין בי כבר אמת אני רק רודפת אותה באובססיביות כי היא חסרה לי כי אין לי מושג מה קורה

אני נעה בין זה לזה לזה וזה היה אמור לרפא הכל

צאי לעבוד

אה לא בשלוש עבודות? לא לפתוח עסק ופשוט לא לתת לאף אחד לעזור לי בעומס? להירשם לאוניברסיטה לשני קורסים? 

מה עם הסמים איפה ה נכנס פה

אז אננ מנסה לא להשתמש אני מנסה גם לחסוך בכסף שנוזל לי בין הידיים בלי שליטה ובלי הבנה בכלל איך זה קורה

אני רודפת אחרי גברים ומתחמקת מהם כי הכל שקרים וזיונים

אני נחמדה לכולם ומוחקת את עדי מהמייל כי אין לי כוחות להתמודד עם הסבל שלי כרגע והסבל שלה הוא הסבל שלי אנחנו לא חולקות אותו אבל הוא זהה

וגם כרמל

ואני הייתי רוצה להיות חברה שלה כי בטח היא הייתה מבינה אבל היא בטח לא הייתה מקשיבה כמו שאני לא מקשיבה אז אני מתחילה לשתוק לא אומרת כמכט כלום וכדי שזה יצליח אני גם מפסיקה לחשוב 

מה אני מרגישה

מה אננ מרגישה

זאת רק שאלה שחוזרת בראש ואני בעצמי אין לי תשובה

אני מרגישה עצב וכאב אבל הם כלליים מדי וזה לא ברור

אני מרגישה חרדה ולחץ וזה נרגע עם הסמים אז זה הופך את העולם לעצוב ורגוע שעם זה אני יכולה להתמודד את זה אני יכולה לנצח

עצוב ורגוע אז כולם עצובים ורגועים

אושר ואהבה נראים כל כך רחוקים

אננ בכללי חושבת הרבה על היותי סוציופתית ונזכרת כמה לא מתאימה אני לתיאור ושוב חסמתי את עצמי ושוב אמרתי את זה בקול רם אבל לא צרחתי החוצה מידה אחת של כאב רק הצגתי חיוך כי איך יפה לך לחייך ואם יום אחד לא בא לך לחייך אז שמונים איש מתנפלים עלייך מה קרה ומה יש לך ואין כוח לזה כי זה הזמן שלכם לבוא אליי לשאול מה יש? באמצע העבודה שאין לי איך לענות כי יש כל כך הרבה וכולם תמיד קוטעים אותי אסור להיכנז לרצף מחשבה בעל פה כי הם יפסיקו אותך באמצע ולא יתנו לך להתבטא ואת רק רוצה שיקשיבו איזה שעה, שעתיים כמה שצריך ואז יישארו לצידך כי זה תהליך אבל גם אני כשאני חושבת על זה אני חושבת על כמה אין לי כוח וזמן אין זמן להיכנס לתהליך גזה עכשיו אני בידיוק מנסה לבנות לעצמי חיים ואמרתם לי שאני צעירה ואם לא עכשיו אז אימתי והכל סתם פחדים כי אין פה שום דבר של אומץ רק של כניעה אמיתית לשטויות שיצרתי סביב עצמי 

איך מפסיקים הכל איך זה קרה בכלל ואיך הגעתי לפה

יכולתי לא

יכולתי לוותר יכולתי להגיד לא תודה מספיקה לי עבודה אחת אבל היה לי זמן פנוי וזמן פנוי כואב ועכשיו זמן פנוי כואב יותר כי הוא אמור להיות אך ורק ללימודים כי אין הרבה ממנו ואני לא מספיקה ללמוד ורציתי ללמוד אבל אני דל רוצה כסף משלי והוא בורח לי אני לא עומדת בקצב רציתי להיות באמסטרדם לבדדדדדדד ואני לא יודעת לדבר ואני הפחדנית הכי גדולה שאני מכירה כי שוב אני לא פועלת מתוך פחד או מתוך אומץ אני רק עושה ואין מחשבה גדולה מאחורי זה, אני פשוט עושה ובא לי לוותר ולרדת למצפה ולוותר ולא לוותר על עצמי כי אני נעלמת בין זה וזה ומה עם זהות עצמית שאמורה להתגבש אצלי עכשיו בעולם בו אנו חיים שאני לא מקבלת אותו כלגטימי אבל כן כקיים 

אף אחד בחיים לא אמר שזה יהיה ככה ואני לא באה בתלונות.חלילה אני לא מפונקת חלילה אני? מה פתאןם אני עובדת קשה ועובדת הרבה ולא מוותרת לעצמי ובונה לעצמי חמישים קריירות במכה כדי שיגיע הזמן יהיה לי הרבה עומק לטבוע בו ואני לא מפןנקת היי לא להתבלבל לא אני לא צריכה שתעשה לי נעים או טוב או שתתחשב במה שאננ רוצה אוהבת נמשכת מפללת אליו

אני רק רואה אותו עדיין

ושוב אין מאיה לפני, יש רק זכרונות עצובים 

אבל אני לא מרגישה כלום עוד

כלום 

רק חרדה לחץ עצב

בקושי עצב 

חרדה לחץ

חרדה

אין רגע שקט עד שיש אחד והוא גם עובר כמובן

ואז אין מה לעשן ואין מה לעשן אחר כך אז זה ממשיך להרגיש ככה והתסכול שאני יודעת שיש פתרון למצב אבל אין לי מה לעשן ואין עם מי לדבר ואין לי מב לעשות כבר וזה רק ייגרר וייגרר ואני מכינה את עצמי כל הזמן לחיים של סבל בכלל לא רואה אושר בחיים שלי

איפב אני רואה את עצמי בעוד חמש שנים

בעזרת השם בקבר אחרי מיתה טובה במיטה המחורבנת

מזגן מיטה בלאגן בחדר 1300 סמים באנגים מלוכלכים כביסה ציפורניים טיפול פנים מסאז מטריד מינית אוטו מרעיש גונב דלק מניאק יפה שלי לפחות אוטו אה 350 שקל שהם שלך וצריך לרדוף אחריהם מסתבר כמו מניאקית ואין לי זמן ואין לי את היכולת להתמודד עם זה היי מב קורה אמי קורסת אני לא יכולה לקרוס עכשיו כי אני בעבודה ויש לי עוד מהדורה של חצי שעה עד 45 דקות לתמלל אז אי אפשר עכשיו לקרוס גם אם נהיב פוליטים אחרי הפאשלה הקודמת אני צריכה להתנהג טוב עכשיו חצי שנה וגם לנסות להחליף את נועה בראשון כדי לקחת את המשמרת במלון בשני אבל גם לפגוש את חבר של מיכל בראשון בערב כי חיי חברה וכאלה זה גם חשוב אומרים 

משפחה חברים עבודה עבודה עבודה (עסק) אה כמובן יש לי שני דוחות גם לשלם שאננ לא מוצאת את הראשון אולי זה ההוא בשקית של צומת 

גיטרה לא טובה אז גם אין מה לנגן שתי גיטרות קרועות מיתר אני לא יודעת להחליף מיתר

אמרתי צעפורניים רציתי פדיץור אבל במילא אחרי חודש פחות זה לא טוב כבר ושוב צריך ללכת ועדיף כרגע לבשקיע בדברים קצת יותר חשובים כמו לימודים עבודה כי אחת אולי תהיה הקריירה שלי והשניה אולי תהיה המקצוע שלי והשלישית היא מקור נהדר לביקורת עצמית והטרדות מיניות בקטנה אבל כי אני הרי כל כך חזקה שיש בי את היכולת לשים בצד כל הטרדה מינית ששוברת לי את מה שנשאר באמון מגברים

ואני עדיין רודךת אחריהם כי אני מחפשת את ההרגשה הזאת רק עוד פעם אחת נו (זה לא קנאביס שאני מכורה אליו) רק עוד פעם אחת שהוא ייגע בי, מישהו, לא יודעת לא משנה מי, שייגע ושאני ארגיש ככה שוב נו. שמישהו אוהב אותי. מאוהב בי.שאני אוהבת אותו. שיש משהו שהוא באמת קסום שהוא סותר כל דבר שאני מאמינה ובו ונכנס ומגדיר היגיון מחדש ואני לא מצליחה למצוא את עצמי מאז שאיתמר עזב ומאז שמאור היה קיים ואחד נטש אחד לא יעזוב אף פעם כדי להמשיך להתעלל או לזיין אותך נו מה אכפת זיון צעקות והביתה 

אז לו אני כבר לא אתן לעשות לי את זה אבל יהיו אחרים ואני יודעת שיש דפוס אני יודעת שהוא קיים אני לא מרגישה אותו אני רק רואה בעיניים שלי

כמו הכל רק רואה לא מרגישב

אני רואה אנשים אני לא מרגישה אותם

אני על סף דמעות עם האנשים שאין להם זמן לדמעות שלי

כולם בעצם

הדמעות שלי לא יכולות להיות שעה שעתיים או כמה זמן שתיקח השיחה 

אלו דמעות של ימים ושבועות ששמתי בצד

איך

אף 

אחד

לא

רואה

איך 

הם לא רואים שאני לא אני????

שכואב לי שאני סובלת כל הזמן ורק מתגברת על זה כי כוח סבל זה מה שנותר לי ומה יהיה כשהוא ייגמר? חוזרים לפסיכיאטרית א??? אז למה לא מעכשיו כבר ולסגור את העניין

כי אני מעדיפה וויד מאשר ליתיום זה למה