הבלוג הבלעדי

יום אביבי מיוחד, עננה תכולה לבנה הבליחה בשמים כחולים ושיקפה תפאורה אלוקית מושלמת, השמש בקעה ממעל ונשאה קרני אור זחוחות, ציפור אמרה שירה בלי לזייף, האוויר נתמלא בריח אבקנים ואלרגנים שבאו להסתופף מספר צעדים לפני אפי, והאופטימיות השאירה לי ולרכבי מקום טוב בלב החניון, אליו פסעתי.

בהגיעי אליו, לחצתי קלות על השלט של הרכב לפתיחתו. הוא לא הראה כל סימן התרגשות או היענות מסוימת. קראתי לו ללא הרף והוא לא הקשיב. הייתכן שהחליט לשבות או למרוד? עברו בראשי מחשבות רבות כמו סרט ארוך לא יוצלח. לבסוף סיכמתי עם מחשבה שובבה להיכנס אל הרכב מבלי לחכות להזמנה מצדו. תיאמתי עמדות בין המפתח למנעול, פתחתי את הדלת ונכנסתי במהירות במלוא הנוכחות.  

ישבתי במשך שתי חצאי שניות רצופות עד שהעינית של האזעקה תפסה אותי והחלה לפתוח בצרחות עולות ולא יורדות. ניסיתי להרגיע אותה. עשיתי בשבילה הכול: פתחתי את מכסה המנוע כדי שתתאוורר, עשיתי היכרות עם המנוע, עם המצבר ושות', הצעתי לה לשתות מים ותגובה הולמת אין. פשוט כלום לא עזר. היא המשיכה לצרוח בהיסטריה קולנית מסרבת להירגע.  

לפתע, מכל המהומה הרבה, הבחנתי בבחור ישראלי תמיר וחביב הנושא בידו תיק ג'יימס בונד, השמש עמדה בגבו ועל אפו נשא משקפי שמש הולמות. הוא עמד בצדו האחר של החנייה במעלה גבעה קטנטונת המכוסה דשא ירוק בוהק. לא אופתע אם הבחור אף זימר לעצמו את המנגינה של ג'יימס בונד. קראתי לו לעזרה, והוא חייך אליי בנכונות מלאה לבוא. על פניו הייתה נסוכה הבעה של 'בשביל זה אני פה'. הליכתו אמרה ביטחון ועוצמה פנימית, שמחתי וסמכתי עליו.

בעודו עושה את דרכו הקצרה לעברי, הסרתי ממנו את מבטי בחזרה אל המצבר בניסיון אחרון להשתיק האזעקה. באותה ההזדמנות סימנתי לאישה מבוגרת שחוקי ההיגיון זרים לה, שזו אינה צפירה והיא לא צריכה להישאר לעמוד. פתאום המוח שלי נעצר, לא הבנתי מדוע ולמה הבחור החביב מתעכב. הרמתי את עיניי ומול עפעפיי המופתעות, הוא נראה מתגלגל במורד הגבעה המדושאת, ומעצורים לא היו בנמצא. לו הייתי נשארת בשלב זה עם הראש בתוך מכסה המנוע הייתי לבטח חשה החמצה עמוקה.

בסיום המופע הוא הגיע אליי בחיוך נבוך שהספיק לדהות, ועמו הדשא שנדבק בחוזקה לבגדיו. כפי שציפיתי, את האזעקה הוא הרגיע במהירות ללא כל בעיה, אך כל העת הסתרתי חיוך ובלמתי מספר צחקוקים שחשבו לפרוץ מתוך מעיי במסגרת התקרית המרשימה.

אני שמחה שקיימים במדינה האדירה שלנו בחורים חביבים המושיטים יד לעזרה, ומעבר לכך מוכנים להקריב את כל כולם להשגת המטרה לשְמה הגיעו. למרות הקשיים והמהמורות, הבחור החביב לא וויתר והמשיך בדרכו להצילני מפני האזעקה. דומה שכאן מצא את ייעודו האמיתי, ועם השנים ייתכן ויהפוך לאחד האנשים המוערכים ביותר בהיסטוריה של עמנו.