אני באמת לא יודעת איך הגענו למצב כזה.
אחרי כל זה אתה עדיין הדבר הכי חשוב בחיי,
וכלום לא ישנה את זה.
לא רציתי שזה יגמר ככה, אבל בסדר גם לא רציתי שתפגע בי ועשית את זה.
אני כל הזמן מנסה להכניס לעצמי לראש שזה הסוף-
אבל לא מסוגלת להודות בזה. :/
אני מדחיקה שוב ושוב ..
כי הלב שלי לא מוכן לוותר
הוא כנראה לא אוהב להיות לבד,
ויש רגעים שאני פשוט שואלת את עצמי אם היה חייב את האיבר הזה בגוף.
אני כ"כ רוצה לשנוא אותך
אבל זה לא מצליח לי וזה לא יצליח לעולם
אני מתגעגעת לחיבוק שלך, אני צריכה אותו ברגע זה
אבל כלכך כלכך נפגעתי ממך. תבין.
אתה יודע מה עוד מוזר ? שפתאום כשכתבתי פה שבאלי למות ושאני מסוגלת להכל-
פתאום התייחסת אליי אחרת, פתאום הבנת שכן פגעת, אתה לא יכול להגיד שזה לא ככה.
אני לא צריכה אותך בשביל רחמים.
גם בלי הרחמים שלך אני יכולה פשוט לקחת סכין או משו.
אני לא רוצה שתרחם עליי
כי אני בסדר.
אני אתגבר.
ואני לא אשאר תקועה בך לנצח.
בקשר לתמיר
אתה יכול להיות רגוע
אני לא הולכת להיות איתו ולא עם אפחד אחר.
אז אתה לא צריך "להסתכל מהצד" כמו שאמרת,
ואתה גם לא מהווה איום בכך ש"תסתכל מהצד" ...
לסיום, אני רוצה שתידע
שיש לך חלק מאוד חשוב בחיים שלי.
ושלמרות הכל אני מתגעגעת כלכך.
ושכל שיר יזכיר לי אותך , כמו השיר שאני שומעת עכשיו.
ואני צריכה לנגב ת'דמעות כי אני בכיתה ועוד שניה כולן באות.
שיט, קלטו אותי =/
I miss you
Li-L
*נכתב ב8:00 בבוקר , בכיתה, על דף, וכתבתי את זה פה בשבילו*
אפילו שאני עוברת תקופה לא פשוטה
היום היה ממש מצחיק :)
שעתיים ראשונות היה לנו חזרות למופע של השנה אז אני וחברה שלי הברזנו לקנות כמה דברים ,
ואז כשחזרנו ראינו שוב ת'ילדים המפגרים האלה רוקדים,
יאיי והיה לי מזה פאדיחה , אני כזה הלכתי עם סער דיברתי איתה וזה
פתאום התחלתי לשיר "אלוקים, שעות.." (השיר של היהודים "לפעמים")
ויצא לי קול אחד המכוערים :X
פתאום הסתכלתי לאחורה קלטתי שלוש בנים מאחוריי אני כזה "פפפפאדיחהההה"
עכשיו כל פעם שיש לי איזה פאדיחה אני אומרת "פאדיחה" וזה דפוק =/
למשל אתמול נרדמתי בבייביסיטר והיא העירה אותי אז אמרתי לה "יוואו איזה פאדיחה דיי"
והייתי אמורה להגיד את זה פאקינג בלללב שללליי
לא בקול :/
בקיצור אח"כ היה ייים צחוקים.
והמצב רוח שלי השתפר בזכות כמה חברות שכן אפשר להגדיר אותן כחברות [=
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
