עוד בלוג סיפורים...

מקווה שתאהבו...אני מצטערת שלא עדכנתי זמן רב...

באותו הזמן כל הילדים כבר לא נראו בחוץ. הרוח הפסיקה לנשוב ולשרוק. בעודי ממשיכה את הציור, מסתכלת לשמים, ראיתי מן כריסטל שהיה בתוך החבילה. לא העזתי עדיין לפתוח אותה, אך מה שעשיתי הוא שנגעתי בו, נגעתי בכריסטל. לתדהמתי התעלפתי. וכשהתעוררתי ראיתי על כף ידי ציור של שני לבבות והמילה תקווה באנגלית(Hope). לא הבנתי מה קרה. הסתכלתי על הכריסטל אך בשנייה שהפנתי את מבטי הוא נעלם.

ראשי כאב והרגשתי סחרחורת, הסתכלתי שאין אף אחד בחוץ ויצאתי. ישבתי על הספסל שלי. בגן היפה, במקום הסודי שלי. אף פעם לא אוכל עוד לוותר עליו. הוא מכיל זכרונות כל כך חשובים לי.

רשרוש נשמע מאחד השיחים, הושטתי את ידי ו....

....................................

הרגשתי כאב חד, כאילו נשכו אותי הפרדתי את העלים מהשיח ולתדהמתי גיליתי שועל קטן. שועל לבן, כנראה בן כמה חודשים. הושטתי לו את ידי והוא עלה עליהן. השארתי אותו על הספסל בעודי מביאה לו חלב חם וכמה חטיפי חתולים, שנשארו לי מהזמן שבו עשיתי מהבית שלי מקום להצלת בעלי חיים.

חזרתי לגן וגיליתי שהוא כבר לא נמצא שם. השארתי את הבקבוק מלא בחלב החם ואת חטיפי החתולים על הספסל הנמוך וקיוויתי שבבוא הזמן יצא ממחבואו ויאכל. חזרתי לביתי בעודי מרגישה שוב את הסחרחורת וכאב הראש הנורא. הסימן שנשאר לי מהקריסטל לא עבר. הייתי נחושה לפתוח את החבילה המסתורית ולהבין מה יש שם שאסור לי לגלות עליו. אני כבר בת 15. אני בכיתה ט'. אחרי כל השנים שהתאפקתי אני חייבת לדעת!

קול נשמע מטה במדרגות הכניסה, קול שקורא לעזרה. יצאתי לראות מי השמיע את הקול אך הוא נעלם.

חשזרתי לגן הסודי שלי וראיתי את השועל הקטן אוכל את החטיפים ומוצץ את החלב. הוא היה כזה מתוק. אחרי שסיים ירד מהספסל והתקדם לעברי, ושטתי לו את ידי והוא ליקק אותם.

"שלום שועל קטן. מעכשיו יקראו לך ירח כי אתה כולך לבן כצבעו של הירח."

"נעים להכיר אותך, לי קוראים מיאוּ ולך חבר קטן ירח. מעכשיו נהיה חברים טובים נכון?"

לפתע היד שבה הסימן כאבה, מול ביתי שלג עמדה. התקרבתי עליה ושמתי לב שהייתה מחוסרת הכרה, מעליה ראיתי קריסטל ורוד בצורה של כדור, ירח ניגש אל שלג וליקק אותה אך שלג לא זזה. הבנתי שאולי הקריסטל ההוא שנגעתי בו הוא גם הקריסטל הזה רק ששינה צורה, אך אחרי כמה שניות הבנתי שזה לא יכול להיות. ניסיתי לתפוס אותו אך הוא לא וויתר וברח ממני. כשעצר הנחתי עליו את ידי אז קיבלתי רק זרם חשמלי עצום. קיוויתי שהוא יעצור שוב וכך אוכל לנסות שוב. ניסיתי לגעת בו ולטפוס אותו שוב עם היד האחרת ולפתע הרגשתי את הצורך לומר את המילים

"!The hope of the heart, I ask you to return this heart to his owner. Hope Wake Up"

הקריסטל איבד את צורתו והפך אותה לצורת יהלום זהוב. אחרי שהפך את צבעו נכנס לגופה של שלג.

חיכיתי עד שתתעורר בתוך הבית. ירח נצמד לרגלי ולא זז. אחרי כחצי שעה קמה שלג.

"למה אני פה?"

"את לא זוכרת כלום?" שאלתי.

זהו לבנתיים....אני לא יודעת בדיוק איך זה אבל בבקשה תגיבו בסדר?