חדלתי להרוג פרפורים. |
כינוי:
בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2009
Words and some of me
אני מתחילה להרגיש שהערוץ הזה של הכתיבה, של הפריקה שלי, מתחיל לאט לאט להחסם.
אני לא מתכוונת להפוך את הבלוג לפרטי, אבל יש בזה משהו מפתה כרגע.
אנשים כבר לא טורחים לברר מה שלומי, גם אם באמת אכפת להם. בעידן הזה יש דרכים הרבה יותר פשוטות לבדוק אם אני עדיין נושמת, אם יש לי בחור חדש או אם יש לי תוכניות לסוף השבוע.
והבלוג?
זו טעות מחורבנת של מספיק אנשים, לחשוב שמה שאני כותבת פה זה כל מה שעובר עלי.
יכול להיות שהכתיבה שלי פה הייתה יכולה להיות הרבה יותר פתוחה וכנה, ובטח ובטח יותר אמיתית, אם לא הייתי מרגישה תחת זכוכית מגדלת.
אלה הן המחשבות והתחושות שלי, אני לא אמורה לתת דין וחשבון על כך, ובכל זאת, אני מרגישה נשפטת, שקופה וחדירה לעיניהם של זרים וכמעט זרים.
אולי מתישהו אני אצליח להשבר במילים שלי, מהן גם אצמח מחדש. כרגע, אני קצת מסורסת, שחוקה בקצוות. כתיבה ערטילאית, עייפה.
הטלוויזיה מחרחרת ואני לא מצליחה לשמור על ריכוז.
אני לא רוצה לספור לעצמי מילים, אני רוצה לתת להן לזרום באופן טבעי, קולח.
אני רוצה לכתוב כמו שכתבתי פעם, בלי לחשוב.
בסופו של דבר, אני אקרא את הכל עוד כמה שנים ואזכר בדיוק מה הרגשתי. קפסולת זמן וירטואלית.
ביום חמישי קיבלתי מנת מציאות קטנה לוריד. היא הגיעה היישר ללב.
מדהים איך שאני מגיבה כשאני שיכורה.
איך אני נותנת לעצמי להתפרק, בלי הפחד שלא אצליח לחבר את כל החלקים מחדש למקום הנכון. או למקום הנכון יותר.
הייתי צריכה את זה בסופו של דבר.
דרך נוחה מידי להפתר מכאבים בחזה.
וול,
אני בעיקר בסדר עכשיו. צוחקת מתחתית ריאותי.
אני מתגייסת עוד שבועיים.
יש הרבה אנשים שאני רוצה לראות.
ג'יי
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
