חזרתי משבוע טירונות מתיש וישר נהייתי חולה.בבית. דווקא.

אני קצת ממורמרת, למרות שבסה"כ טוב לי.

אני עדיין מרגישה קצת לבד, בעיקר בלילות. לא משהו ספציפי, לא משהו קשה מדי. סתם, מחסור בטסטוסטרון.

הוצאתי כמעט את כל הבחורים מהחיים שלי, נשארו רק כמה פתחים בכיוון המיטה.

והאמת? אני לא צריכה יותר מזה כרגע. הראש שלי מתעופף במקום אחר.

[X]

ככה, לפעמים, אתה עדיין מסוגל לצמרר אותי. להכאיב לי במקום שהצלחתי לאחות.

איך אתה עושה את זה ילד? איך אתה מצליח לחדור דרך הקירות שהקמתי מפניך?

אולי אתה עדיין זוכר את הדרך, וזה כואב, לפעמים. מין כאב שדוקר בבטן ומאחורי העיניים.

בבקשה, תפסיק. צא ממני.

כ"כ הרבה זמן לא הייתי במחשבותי.וכל הקור התפוגג בסופת החול הראשונה של האביב.

אני מריצה סרטים בראש, כל אחד גרוע מקודמו. כל גופי צמרמורת והדמעות מתחילות לזלוג.

לא בכיתי בטירונות, גם כשכאב והיה כ"כ קשה. והנה פה, בטוחה ומוגנת, התחלתי לדמוע ולצרוב.

אני לא יודעת, אולי זה רגע חולף.

[X]

למרות הכל, בא לי קצת להתגעגע, לדעת שיש מישהו שממש מחכה לי בסופ"ש.

אבל רק קצת.

אתה חושב שאתה מסוגל להכיל אותי? את כולי?

את השטויות הקטנות והגדולות, את הבוטות ואת הרכות, הרגישות והאדישות. הקור שלי והחום שלי, האהבה שלי וגם הכעס.

בבקשה אל תכעס עלי. אני ילדה קצת מוזרה.

[X]

אני חולה, ואני ממורמרת ויש לי לחי רטובה ומלוחה.

אבל טוב לי, אי שם בפנים.

ג'יי