מעולם לא הרגשתי צורך שכזה לנוח מהכל. אני עייפה, ממורטת ומסמורטטת.

שבועיים עמוסים להפליא בזבל, מעמסה רגשית, מחשבות מיותרות, עקצוצים קטנים בלב.

אני פשוט לא יודעת.

לא נותנת לעצמי לדעת.

אם לא היינו חוזרים לדבר הייתי מתחפרת במיטה ולא יוצאת משם במשך ימים.

שונאת את כל הרעש הזה שאתם מייצרים.

יותר מדי קולות, צעקות.. שומעת אתכם מבעד למוזיקה, מתחת לשמיכה.

מעט הלבד שנותר לי.

מתנחמת בהודעת אהבה רחוקה, בחיבוק ישן עם טעם של אתמול.

כ"כ טוב שאתה שם.

לא מזמן הייתי לי שיחה מוצלחת עם בחור נחמד בנושא "הבחורים ומערכות היחסים בחיי".

לא פירוט, אלא עניין של גישה.

בהחלט גרם לי להרגיש הקלה כלשהי ומעט הבנה בנושאים שהטרידו אותי זמן מה, ולא שהוא נתן עצות, פשוט הקשיב. חסרים אנשים עם אוזניים במקום הזה.

לפעמים אני אפילו לא שמה לב כמה דברים אני מעמיסה על עצמי וכמה גרוע אני מארגנת את מעט הזמן שלי.

הראש והלב מבולגנים אף הם.

זו תקופה כזאת של סידור עצמי. לא בנייה מחדש.

אולי אני כלבה אנטיפתית לפעמים, אבל גם אני מרגישה שמזלזלים ולא מעריכים אותי מספיק.

הלאה שנאה עצמית ושטויות.

אין על מה. יש מספיק אנשים שישנאו אותי גם ככה.

אנחנו אופטימיים כי אנחנו בבית.

יש לי מיטה חמה, מזגן, אמבטיה והמון אוכל טעים.

מחר תהיה תמונה עם השיער הורוד-ירוק-דהוי.

שבוע זה די הרבה בשביל הירוק המסכן הזה.

הורוד נראה נפלא.

xoxo,

ג'יי קטן ומוזר o.O