משוחררת מספורט, "על אנטיביוטיקה", ספריה, מחשב צדדי.

אין לי כוח, מסכת האדישות התנפצה לרסיסים ברגע שראיתי אותו. לא יכולה, לא יכולה אפילו להביט לו בעיניים.

שונאתאת המבטים ואת הנסיונות לחייך.

בא לי להקיא על עצמי.

קר. כ"כ קר כאן בפנים. עולות לי דמעות בכל פעם שאתה חולף על פני. מרגישה כ"כ כלום.

למרות שאני יודעת שאתה אוהב ואכפת לך, עדיין מרגיש קור נוראי, התעלמות כמעט.

אני יודעת שרע, שקרה משהו, אבל בשביל זה אני פה, בשביל לעזור, לעודד, לתת חיבוק.

אני לא הולכת לחייך אלייך.

לא הולכת לשלוח הודעה.

אתה תבין בעצמך איך אני מרגישה אדיוט.