פשוט לא מצליחה להיות שלמה עם דברים לאחרונה.

הכל לא טוב, לא עומד בציפיות.

עד שאני באמת מודה שאני מאושרת, שהוא תורם הרבה לזה, הכל מתמוטט לי בפרצוף ומותיר אותי אבודה וקרירה.

הכל מסתובב לי מול העיניים.

העצבים שלי כ"כ מרוטים ויש כ"כ הרבה מה לעשות, המדף מעל השולחן שלי מלא במשימות, בתאריכים, בכתובות, טלפונים.. אני לא מצליחה לעקוב אחרי עצמי. נסחפת בזרם של החיים המטורפים שלי.

זה גורם לי הנאה, זה מותיר אותי מסופקת. רק חבל שהעוגן שלי, נקודת המבטחים, היציבות קצת התנתקה לאחרונה.

אלוהים, שלא יעשה עכשיו שטויות.

היה טיול שנתי של פאקינג שש ימים. לא יודעת. היה מוזר, היה הזוי אבל סה"כ, נחמד +. חשבתי שיהיה שואה אבל היה באמת סביל. היום האחרון, במלון בירושליים היה שווה לגמרי. אני ו2 חברות יקרות יצאנו לטייל במרכז העיר לכיוון נחלת שבעה ומצאנו בית קפה קטן מבודד ואינטימי. היה נפלא, פשוט אופוריה כזאת.

אני אוהבת את ירושלים. צחקנו כ"כ הרבה שרחוב המלך ג'ורג' הוא כמו קינג ג'ורג' בת"א אבל עם אבן ירושלמית ופשוט התלהבנו מכל הדברים היפים בחלונות הראווה הסגורים, מהשקט, מהפשטות מלאת הקסם.

היה נהדר, באמת.

פתאום אני מתחילה לקבל יחס והערכה מצד אנשים, פתאום מתחילים להחשיב אותי כבעלת מעמד כלשהו, כאחראית, כמסוגלת.

קצת מוזר לי לקבל משהו שרציתי זמן רב ששכב לו ככה במעמקי התודעה. אבל אני לא אתלונן, זה טוב להיות "ילדה גדולה".

מקווה לא להסתנוור מהזרקורים האלה, אבל אני שמחה שאני לא רק המוזרה עם השיער הורוד והפירסינג, אלא בחורה עצמאית, אינדיוודואל עם שכל.

כיף להשיג מטרות,

קשה לשמור על ראש זקוף למרות הכל.

אבל אני אחייך, גם אלייך.

יהיה טוב, Say I.

ג'יי,  מרוצה (?!)