ביום חמישי ראיתי את השמיים הכי יפים בחיים שלי, מגג עזריאלי, שקט, לא הומה פריקונים כמו בד"כ כשאני שם.

חבל שלא הייתה לי מצלמה, ככה עוד הייתי מתעדת את ג'קי וגל 3>

אנשים טובים שעשו לי כ"כ את הסופ"ש הזה, שעוד מעט מגיע לקיצו. צריך לעשות פיזיקה, לסדר את הנגן ולארוז, לנסוע בחזרה.

[אולי פיזיקה אני אעשה כבר שם?]

אני פשוט לא יודעת איך לארגן את הזמן שלי נכון, או בעצם, כל דבר אחר. אני הבנאדם הכי מפוזר שאני מכירה.

אני יכולה להשאיר את הראש שלי על איזה ספסל בפארק ואני אפילו לא אבחין בזה, עד שאני לא אזדקק לו, יכולות לעבור שנים.

ואני באמת צריכה לדבר איתו היום, להגיד שבינתיים, אני לא יכולה להטריד את עצמי בשאלות של "יחסינו, לאן?", אני צריכה זמן לעצמי, לחשוב. החיבוקים שלו יקרים מפז עכשיו.

ואלוהים, הכל סובב סביב הזמן, ודווקא את זה אני לא מצליחה לארגן, לנצל כראוי. אני פשוט נסחפת איתו הלאה, מאבדת את רצף הדברים.

הכל ממשיך להסתובב לי מול העיניים, והמילים תקועות שם בגרון.

אני אפסיק לכתוב עכשיו ואתחיל לארגן פוסט נקודתי בראש שלי.