קשה לומר שהרבה השתנה, קשה לומר שמעט.

אני זוכרת רגעים יפים, שבהם ידעתי שככה אני רוצה שזה יהיה תמיד.

I heard your voice through a photograph

 I thought it up it brought up the past

 Once you know you can never go back

I’ve got to take it on the otherside.

[Red hot Chili Peppers - Otherside ]

כי עברנו הרבה, כידידים, כסימן שאלה ועכשיו אני מבולבלת יותר מתמיד. מה אני רוצה?

אני מניחה שזה יסתדר מעצמו, אחרי יום בת"א, רק אנחנו, רחוק מהפנימייה ואם לא אז, אני אני באמת לא יודעת.

החיים יפים מדי עכשיו.

פורים היה משעשע למדי, ראוי לציין שקר לא יהיה לי בקרוב, פיתחתי סיבולת מרשימה לקור בהתחשב בנסיבות.

אני ואישתי לצורך העניין, המכונה סושי בפי, רצינו איזושהי תחפושת משותפת ודבר לא עלה בראשנו ובסוף החלטנו ללכת על פשוט מעט מאוד עם כנפיים, הכנפיים לא צלחו כ"כ, אז נשארנו היא (ורוד לבן: גופיה, חצאית קצרצרה, בריות, מגפיים, חותלות לידיים) ,אני (בוקסר, גופיה, חגורה, גרביון, גרביים, מגפיים, חותלות לידיים), אזיקי פרווה ורודים ושמיכת פליז פרתית לצורכי חימום.

אמרנו להרבה אנשים שאנחנו לא להשכרה.

היה דיסקו השתכרנו קלות ואנג'י, הגוטית האפלה והמגניבה רקדה איתי לצלילי פופ וטראנס, היה משעשע, בכלל לא הרגשתי את עצמי ומישהי טענה שרק הייתי צריכה עמוד, מילים נפלאות מפי פוסטמה מתנשאת.

אלוהים, כמה שלאנשים פה אין חיים.

יש לי כ"כ הרבה מה לעשות ואני פשוט שוכחת הכל.

חייבת לסיים את המאמר לנאמני תיאטרון!!!

אם שומדבר לא ישתבש בדרך, יום שני אני בת"א, איתכם.

אל תחסכו בחיבוקים ואשמח אם תשאירו לי מזכרת (;

*אני-אוספת-צמידים-אהמ-אהמ*

ג'יי, קצת מוזר לה.