בינתיים נותרתי בפנימייה, כשכל האחרים יצאו לחופש.

מה זה אחרים? טחח. 83 מתוך 250 נסעו היום הבייתה.

לרוב יש שיעורי עזר, תגבור וכו' אבל אני פה בשביל תיאטרון, שאגב הפסיק להיות כיף ממזמן.

האופטימיות שלי לא במיטבה בלשון המעטה.

כל העומס, הלחצים הביאו לידי קריסה.

יום שלם ניסיתי להחזיק חזק בכל הרסיסים שלי, הקצוות החדים משאירים חתכים מדממים בידי, פן שוב יתפזרו על הרצפה הקרה. אך לשווא, הכל יצא מתוכי כמו מסכר וסרב להגמר.

אני צריכה לקחת פחות דברים ללב, להיות קצת פחות רגישה, לפחד קצת פחות מכל הרגשות הגדולים האלה, שמשתלטים פתאום.

[אוכלת אותי האשמה שאני מתמוגגת מאחד החברים הכי טובים שלו, אבל אנ פשוט נמסה]

אני מניחה שזה.. טבעי. חולשה לבחורים יפים עם גיטרות.

[אלוהים אני כ"כ שטחית..]

נו, גם זה יעבור.

הצבעים שלי יחזרו לעולם הזה.

בינתיים אני אשיר לעצמי בשקט ואתופף עם רגלי על העפר, לפי הקצב.

Everything is colorful but me

[נסיון ראשוני לרעיון ראשוני. זה עוד יראה הרבה יותר טוב מזה..]

ג'יי