הלוואי והייתי תמימה יותר. פני הדברים היו הרבה יותר.. יפים.

כ"כ אסטתית נהייתי, זה פשוט מחריד.

פתאום לא מתחשק לי איזה קשר רציני, כבד, מלא רגשות חזקים ובכי.

זה לא נראה לי נכון עכשיו.

שלא יעלה הספק, כך זה גם יהיה, ז"א, לא יהיה.

מתחשק לי הקלילות, הפשטות, היופי שאף אחד לא יכול לספק לי.

מצד אחד עיני על החבר שלו, שאותו אני מכירה על קצה המזלג.

מצד שני איני מסוגלת לנפץ את ליבו, הוא ידיד כ"כ טוב ואני לא מסוגלת מכמה שהוא אוהב אותי.

הנשיקות האלה כ"כ מזויפות בעיני, לא נכונות.

[הגבול בין נכון ללא נכון פתאום מתחיל להסתמן]

המשיכה שלי אליו היא רגשית בלבד, וזה אוכל אותי.

אני מכרסמת בעצמי ללא הרף.

ובכן, היום היה יום נוסף של תיאטרון אינטנסיבי ודווקא היה לא רע בכלל, הדברים מתחילים לקבל צורה ברורה למדיי, העלילה מסתדרת, הדמויות נבנות כ"כ יפה.

שייקספיר זה בהחלט חומר מעולה, קשה, אך מעולה.

בהפסקה אחת שהייתה לנו, ישבתי קצת על הפוטושופ, נו, כי אין אינטרנט לפני 5.

יצא לא רע בכלל.

[אולי הבטחון העצמי שלי שב אלי? הממ..]

[spot of color, spot of ink]

[את זו אני פחות אוהבת, יאנה אומרת שהאף שלי מוזר. ובצדק]

[זאת האהובה עלי]

ג'יי