וככה פתאום, התחשק לך להתגעגע, להקרע בין 2 קצוות שונים של רגש.

והוא יעזוב עוד מעט, וזה ישרוף קצת.

והוא ישאר, ויכאיב לך טיפה.

ואת תנשמי הכי עמוק שאת יכולה.

ולא תבכי.

לא לפניו ולא לפניו.

את התקופה הזאת תעברי לבד. אישה חזקה.

כי לא קל לי לחשוב, לדמיין, להתרכז ולכתוב עכשיו.

המילים שנפלטות לי חסרות משמעות כמעט לגמריי ויש דברים שאני פשוט לא מבינה, ולא רוצה להבין.

ולא רוצה לשמוע כמה אתה אוהב אותי. רק למה.

וזה טיפשי, כי אולי אתם שניכם קוראים פה. למרות שאני יודעת שנטשת פה מזמן.

כי אם לא, הייתי יודעת, הייתי מרגישה והיית מקשיב.

אני לא אמיתית עכשיו.

אני רק אני.

אוסף של מילים כמעט יפות.

רוב הכעס כבר דלף מתוכי, רוב האהבה מתאדה עם חומו של החופש.

שונאת להיות כבולה ככה, רגשית.

ואולי אני אכנע לבדידות וקור שמחלחל בי, ואולי להפך, ארים את ראשי מעליו.

אני רוצה לכתוב באמת. שיר, סיפור, מילים יפות אולי מכתב.

כי מכתב יבוא בקרוב, אני יודעת.

אני קלת דעת מדי והשיטה של הייסורים תמורת מוזה כבר לא פועלת. אני צריכה להתנקות קצת.

רוצה משהו טהור.

וזה מצחיק, שניכם הענקתם לי את זה, באותה הדרך.

אוף.

אופטימית,

ג'יי