הכתיבה היא לא בדיוק מנת חלקי לאחרונה. המון דברים מציפים אותי ומיד חולפים, לפני שאספיק לפרוק אותם על דף או בין דפי הבלוגוספירה.

המחברת שלי נראית כמו טיוטה של רומן עקרות בית גרוע במיוחד, ואני מרגישה כמו דמות משנית באחד כזה.

קצת מיואשת מעצמי, מהסביבה הקרובה ומהעולם החופשי, אבל זה עובר. עם קצת אופטימיות ונבירה פנימית אחר קצת חוזק וביטחון עצמי.

אני מנסה לקבל את העובדה שאנשים היקרים לי ביותר יקבלו אותי כמו שאני, אני לא צריכה "להשתדל להיות" לידם. מרגישה צביעות בטעם של קיא ממלאת את פי בימים האחרונים.

הלוואי ולא היה כל כך חם כאן, לו רק היה כאן גשם קיצי קל, שהיה מחזיק אותי עד החורף.

שונאת אוויר של מזגן ושונאת עוד יותר את החום הדביק והמחניק של ארץ ישראל.

לא קל כאן, במיוחד עכשיו, אבל לא הייתי נוטשת בעד שום הון שבעולם.

אולי צריך מעט סימפטיה, להרגיש פחות.. מגושמת מנטלית.

ג'יי,

מודה לאנשים הנהדרים שאהבו אותי בימים האחרונים.