האם כך דברים מסתיימים באמת? ככה אני נגמרת.

לקרוא שוב, ודבר לא שורף בפנים. להזכר, לחלום, להאמין, לראות. שומדבר לא יזיז אותי בפנים.

לילה שלם, שבו הכל יצא. יצא כ"כ כואב שאני עדיין חשה את שאריות הבחילה וכאבי הבטן של הבוקר למחרת.

ערגתי עד כדי טירוף ועכשיו זה נגמר. אני חופשייה.

מצטערת, אבל זה עשה ויעשה רק טוב. בעיקר לך.

אין אפילו מה לחשוב עליו, חשבתי הרבה וכמעט התגעגעתי. הרגעים עברו, חלפו ונותרו רק צלקות.

"כמה צלקות זה כל מה שנשאר.."

אבל אני מודה ומנשקת כל אחת ואחת מהן. מעולם לא התבגרתי ולמדתי יותר בפרק זמן של נפילה חופשית של המציאות על קודקודי. בינתיים. אני עוד אלמד, אכאב ואצחק על כך אח"כ.

כל מה שייחלתי לו, הגיע. לטוב ולרע. עכשיו אני חופשיה. אין לי רגשות אשמה ונטלים כבדים לשאת.

אני אוהבת, ולא מאוהבת.

ג'יי

שמחה ושלווה. כ"כ.