חבל להכתים דפים צחורים כ"כ.
תמיד היה לי קטע כזה, באמת. מאז שאני זוכרת את עצמי, החזקתי חזק בחברויות. בקשרים, באנשים.
לא משנה כמה זה כאב, או השפיל.
הרבה פעמים ניצחתי.
היו מספר פעמים שהתאהבו בי ולא נתתי לזה להרוס את הידידות. לרוב הצלחתי.
[טוב, עד שחשבתי שהתאהבתי בחזרה. אבל זה נחפר כבר]
זה אחד הערכים הכי חזקים שלי ואולי זה גם מה שמחזיק אותי שפויה לפעמים. האהבה הזאת של אדם קרוב.
לחבק מישהו, לדבר בלי לחשוב על השלכות וכד'.
קצת נמאס לי.
צלילות דעתי מעכירה אט-אט ואלה, רחוקים.
They just... can't call back?
I can be busy too, you know.
It's been a while.. and I miss you.
זה מייאש.
אבל יש טובים שיחזיקו אותי על הרגליים.
בלי ברכיים משופשפות.
ג'יי,
פורקת לאחרונה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
