להתנשק בגשם

בשפתיים דומעות.

כה חזק הגעגוע

למשהו חדש,

למשהו מוכר וידוע.

להעביר אצבע

ברכות

על הבטן

שלך.

סתם, להרגיש אותך

נושם.

להרגיש

שאתה אמיתי

אינך פרי

דמיוני הקודח.

שבאמת היינו שם

וכאן,

לרגע אחד.

יש כ"כ הרבה אנשים שהייתי רוצה להודות להם על החודשיים האחרונים. התבלבלתי כ"כ הרבה, התאהבתי אלף פעם, צחקתי, בכיתי מאושר ולמדתי כ"כ הרבה בכלל, על אחרים ובעיקר על עצמי.

אני אוהבת להיות מבולבלת, לאבד את עצמי, לשאול, להתחבט בפינות. מין רענון נהדר לנפש.

אני אוהבת לטעות ולתהות.

כ"כ הרבה קרה פתאום, כ"כ הרבה השתנה בי.

היום חזרתי לבסיס לעשות טופס טיולים נכנס לפני הרגילה וכ"כ רעדו לי הברכיים כל היום.

עמדתי בש.ג כמה דקות ובהיתי בשער ובכל האנשים שחלפו ונכנסו ויצאו ונכנסו. אז עמדתי שם, נטועה במדרכה, עם ברכיים רועדות.

זה לא קל לחזור, אבל אני מאמינה שזה דף חדש יותר הפעם.

היו אנשים שממש שמחתי לראות, היו אנשים שגם ממש שמחו לראות אותי. חלק קצת פחות אני שמתי לב, אבל זה לא באמת משנה לי.

בדרך חזרה הבייתה קראתי שוב את הדברים שאנשים כתבו לי במחברת בסוף הקורס. אני כ"כ גאה בעצמי שהצלחתי להיות שם כ"כ 100% מעצמי.

באמת קרנתי החוצה, כל כולי, חשופה לעיני כל.

ואתם יודעים מה?

זה הרגיש יותר מדהים ממדהים.

ואנשים אהבו אותי בדיוק ככה.

הנפש באמת החלימה. מדהים מה אנשים טובים ומסגרת חדשה יכולים לעשות לבפנוכו של בנאדם.

באמת, שככה, סתם ככה, הכי טוב לי בעולם.

"תרקוד כאילו אף אחד לא מסתכל"

תמיד אהבתי את ההרגשה שבאה עם המשפט הזה. בכזאת קלות משתחרר לי משהו בפנים. 

ככה פתאום, היום-יום שלי נהיה קליל יותר, חופשי יותר.

התחלתי לרקוד סלסה, אמנם באיחור ניכר יחסית לטרנד המקומי, אבל התחלתי. ככה, בחוג של קורס נתיב.

לראשונה הבנתי למה באמת הכוונה "ללמוד כמה שיותר בשביל לשכוח את הכל אחר כך". לרקוד בלי לחשוב, עם מישהו, סתם מישהו. ויש דינאמיקה, ויש זרימה, ואני מפסיקה לחשוב ומתחילה לחייך כמו מטורפת.

כל העכבות שלי מתמוססים לרצפה ואני באמת לא חושבת, נותנת לאחרים להוביל אותי, לשם שינוי. זה, ללא ספק, המחסום הכי גדול שהצלחתי לפרוץ בשביל עצמי.

ביום שבת שכבתי על הדשא. סתם ככה, עם ספר וחצאית של דוסים.

שכבתי בשמש ירושלמית חמימה ונשמתי אוויר צח ומתוק. 

שלווה.

כמה שהיית חסרה לי.

הדשא עקצץ לי בברכיים וכשהשמש זזה ונותרתי בצל, עבר בי רעד קריר.

הייתי הכי חיה שאפשר, היקום פעם דרכי, זרם בעורקי ולטף את ליבי.

כ"כ טוב.