עיצוב חדש, בספק אם הוא ישרוד.

וזהו, מחר חוזרים לשגרה העמוסה, לבלאגנים בראש ולהיסחפות בזרם החיים.

אולי הפעם אצליח לעצור ולנשום קצת. רק אולי.

יבואו עוד ימים טובים מאלו.

גאד דמאט.

ג'יי.

גאד, אחרי שאני אוכלת סרטים לילה שלם זה מה שיש לו להגיד? I love you, we'll talk tomorrow.

טוב שלא באמת.

כן, אני כועסת, אני מאוכזבת, עם כל ההבנה שבדבר.

אלוהים, מחר זה כזה יום עמוס.. חזרות טקסט של הצגה שאני מפיקה שלה, אימוני מחניים ואלוהים יודע מה יצוץ אח"כ.

כ"כ הרבה רגש ורגליים רועדות, סצנות מסרטים ופתאום אני מתחילה לפקפק בזה.

כי כואב, די, כמה אפשר להיות "ביחד-לא ביחד"? זה הורג אותי.

אולי אני עדיין ילדה קטנה בשבילו אבל נדמה לי שהוא יודע לא רע בכלל מי הילד הקטן פה בייננו.

אני שונאת להכניס לבלוג הזה את הפרטים האישיים מהחיים שלי, כי זה לא המקום.

אולי אני עוד עלולה לטעות שאני עוד אכתוב פה משהו שאני לא מסוגלת להגיד למישהו בפנים.

לא ולא.

אוף די. קפצו לי עכשיו.

Stop befor I cry

ג'יי, עם הראש בקיר [ואוזן אחת נטולת עגילים]