השינה מדירה מעיניי ואני ממשיכה ונוברת בפצעים ישנים.
מדפדפת ומעלעלת בדפים עתיקים כמעט.
הייתי תמימה פעם.
מילים ילדותיות בכתב ילדותי.
אבל שירים, עם שפה גבוהה.
חרוזים פשוטים ויפים.
תוכן כזה, של שנת 2001.
פשוט צריכה מחברת עכשיו.
להסתובב איתה בכל מקום ולהוציא מילים.
אני מפסיקה להיות פרפקציוניסטית ומעיפה את רף הכתיבה לכל הרוחות.
נרגעת קצת עכשיו, מצליחה לחלץ אוויר ביתר קלות.
אני אצליח להשקיע וללמוד, לא לדאוג. אין טעם להלחץ.
עכשיו אני צריכה אתכם יותר מתמיד.
שתראו סימני חיים, קצת איכפתיות.
אתם, אלה בשבילכם אני נוסעת 100 ק"מ לת"א.
בבקשה, תגרמו לזה להראות שווה את זה.
תתקשרו, שלחו הודעה.
[0545320798]
"הלוואי והייתי תמימה"
אמרתי פעם, לפני שבוע אולי.
עכשיו זה כבר לא נראה נכון, הדברים יצאו מעצמם כבר. הידע, הכאב והנסיון יעשו את שלהם.
נושמת לרווחה.
תודה.
האהבה לא תעוור אותי. שתלך לעזאזל הזקנה.
אני כבר אסתדר לבד.
הו, כ"כ טוב! לבד!
להיות קלילה וחופשייה!
להשים עין ויד על בחורים יפים כאוות נפשי והרחק מעינה הבוחנת של המצפון! לחייך, להרגיש טיפשה שיטחית ונאהבת ע"י זרים מוחלטים. לחבק את העולם, את האוויר הצח ואת השמש!
כי אני יכולה.
אמרת לי ולא אשכח. זו המתנה הכי יפה שהבאת לי אי פעם אסף יקירי.
וחבל שאנחנו כבר לא מדברים, או בעצם, שומרים על קשר כלשהו.
כשזמנך יתפנה בשבילי, אשמח להיות שם.
בוודאי אינך קורא פה, אבל דאגו למסור לו, בסדר?
מזוודתי ארוזה ברובה, ואחליט כבר בבוקר אם ליבי יחתם בשקית ויונח שם, או ישאר לעת עתה לצוף על מי מנוחות, להתאוור ממחיצתי החונקת.
סירבתי להודות בצורך שלי בך, לא לפני עצמי ועל אחת כמה וכמה לפניך!
עדיין לא החלטתי [וכנראה גם לא אחליט] אם אתה שווה ערך לליבי שמסרב להשבר! הו ליבי היקר, שמחה שנפלת כך בחלקי, עמידות נהדרת הקנתה לך נפשי הערירית! שמח בכך!
המילים יוצאות בקילוחים אדירים ממני, תקופת היובש והריקנות תמה לה, קצרה למדי ושמחה שכן.
ובכן, עכשיו אמתין בצחקוקים רמים לבחור יפה שלא מעוניין אך ורק לנצל אותי וכמובן שימצא בי משהו מלבד פרצוף יפה בקהל.
לא נתקלתי באחד כזה מעודי יקירי.
והאמת, זה לא כ-ז-ה הכרחי, אבל יהיה נחמד.
מסירה מסיכות, סרטים וצבעים.
ובכן, מעודדת הרבה הרבה יותר,
ג'יי,
הולכת לישון עם חיוך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
