חדלתי להרוג פרפורים. |
כינוי:
בת: 33
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2009
Over the hill
עייפה ומרוצה, זה בטוח.
עשיתי והספקתי וללא ספק מיציתי.
רציתי להתגייס בראש נקי, בלב נקי. אני מניחה שדברים כאלה לא קורים לבחורות כמוני. תמיד משהו מתרוצץ לי בפנים.
העברת את ידך על מותני בחולפך על פני. אגבי, קצת משתהה.
ואני? כעסתי בשקט. איך אתה מעז.
ריחוק.
זה לא באמת קורה או יקרה. ההרגשה כבר נטמעה בי.
ריחוף.
אני שונאת את הציפורים הדפוקות האלה בחוץ, עם הצווחות הדפוקות שלהן, עם הציוצים והחרחורים ולא יודעת מה.
ג'יי
| |
No you, no me
אתה גורם לי להתגעגע, אתה גורם לי לרצות.
אתה גורם לי לפקפק בעצמי, בידיעה שלי שאתה ואני מעולם לא באמת התאמנו.
ואני לא מצליחה שלא לשקוע קצת בטוב שכן היה.
ואתה ילד, למרות הכל.
אתה עומד פה, מחייך כ"כ קרוב אלי ואני לא יודעת לאן לברוח. זאת מלחמה קטנה של עקיצות הדדיות. משהו במסווה של שנינות.
אני כ"כ רוצה להדוף אותך ממני, אבל אנחנו עומדים לרוחבו של מסדרון צר, ואני רק מקווה שמישהו יעבור ביננו.
ואני כ"כ רוצה להגיד לך שתחדול עם השטות הזאת שהביאה אותנו לכך מלכתחילה.
ואתה, ואני.
אנחנו לא באמת יכולים להסתדר.
אנחנו מסתגרים מאחורי חומות אדישות.
עוד יומיים, ג'יזס. עוד יומיים.
ג'יי
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
