החיים נכנסו לסוג של סחרור פתאום, ואני לא באמת יודעת איך אני מספיקה לחיות.

בין העבודה, החברים, האהבה הכי גדולה בעולם.

אני הולכת לקרוע את עצמי מה שבטוח, אבל אני אמצא גם איזה שבוע בחופש הזה שבאמת, יהיה חופש.

אחרי הכל, זה החופש הגדול האחרון שלי. אחרי זה זהו. החופש האמיתי מתחיל.

התבגרתי, בסוג של קפיצה פתאומית. הגיעו התובנות בצורה בוגרת ושקולה ועכשיו רק צריך לנסח לו פיתרון.

פיתרון אחרון ודי.

וגם הקשר שלנו, פתאום נראה לי בוגר יותר, רחב יותר. הפרסקטיבה שלי רחבה יותר. וכ"כ טוב לי איתך, בכ"כ הרבה דרכים ומובנים שלא הכרתי.

אני מחוזקת, זה מה שבטוח.

אני יציבה, מונוגמית ומחייכת המון.

אני באמת מרגישה קצת עילגת.

לילה טוב לי, באמת.

כבר לילה שני מעוט שינה.

לילה ראשון בלעדייך.

שוב.

ג'יי,

מתגעגעת עד כלות.

כבר יוני, וזו כמעט שנה.

זה יכול היה להיות סגירת מעגל, אבל זה רק צורם עכשיו.

בין אורות יפים ופרצופים זוהרים אני כל כך שמחה שהיית שם איתי, קטנה ורועדת בצעיף בליל קיץ חם.

אני מאושרת איתך, כ"כ מאושרת ומאוהבת. ואתה יודע, זה לא פוגם בכלל באושר שלי.

הלכנו סחור סחור, בין זכרונות ואנשים, טיפשיים וטיפשיים פחות.

אתה נישקת אותי, דווקא במקום האחרון.

על אספלט רטוב ומלוח, שאולי עוד תמצא בו את רסיסיי.

חלקם אבדו לנצח, חלקם התפוררו לרוח, בדריכת סולייה גסה.

אני אחכה בינתיים, אבל לא לנצח.

אם דבר לא יקרה, כבר נחשוב על זה.

"כשנגיע לגשר, נשרוף אותו".

הגיע הזמן כבר.

ג'יי

עריכה: שינוי קצת דראסטי. אני צריכה את זה.